ניצחון בחצי קלאץ' במשחק הכי חד צדדי העונה ואולי בכלל בעונות האחרונות.

הייתי רגוע לפני המשחק בזכות פער הנקודות ועכשיו הרגשתי רגוע מאוד מאוד ומהמסך גם הקבוצה נראתה לי די רגועה. וכשאתה רגוע אתה יכול לכבוש שערים יפים.

בדיוק היום לפני ארבעים שנה יצא האלבום "החומה" של פינק פלויד, ואני תוהה ביני לבין עצמי, האם התקליט שהשפיע עליי כל כך בילדותי, ישמש אותי גם היום.

אין לי שמץ מושג מה היה בחדר ההלבשה, אבל כבר אחרי שלוש דקות היה ברור שזו תהיה מחצית שונה, כשמאנה החטיא מצב מצויין. אחרי דקה הוא כבר דייק. בעיטה חלשה שלו פגעה ברגל של קייהיל, והכדור המשיך והתגלגל בין שתי הקורות כמו כדור ברזל, ובסופו של דבר בחר בצד של הרשת כנראה בזכות כיוון הסיבוב של כדור הארץ.

המהלך ההתקפי הראשון של ליברפול הגיע רק בדקה השישית והוא התחיל עם יד של טרנט ברחבתינו, שלא נשרקה, המשיך עם הרחקה גרועה של גונדוגאן ברחבתו, והסתיים בפצצה של פאביניו, שניתן להגדירה גם כבומבה או כטיל מונחה, לפינה הימנית של בראבו. 0-1 שהורכב מסידרת טעויות ומהלך מושלם אחד.

אני מגיע למשחק די עייף. שינת הלילה שלי היתה מקוטעת בגלל תנועת הילדים בבית עד ארבע בבוקר, נביחותיה של הכלבה, הגשם השוטף שנפל עלינו לקראת זריחה והמואזין שלא מפספס אף יום כולל שבתות.

השקט של הקהל כשהשחקנים יורדים להפסקה אומר את הכל וגם מפחיד אותי קצת. טוטנהאם עקצה יותר מהר מאיתנו בגמר הצ'מפיונס ואחר כך ירדה לבונקר בסגנון עדות היונייטד ששודרג בביזבוזי זמן והצקות בסגנון עדות הפועל יהוד.

אם אתם מרגישים מהטקסטים בפתיחה סוג של חששות אצלי, אז הצלחתי להעביר את המסר. יונייטד על הקרשים היא עדיין יונייטד, שהוכיחה כבר שבתיאטרון שלה היא יודעת לשחק מולנו ולנצל את הזהירות שקלופ נוקט כשהוא מולם. הפעם הם עולים בהרכב סופר הגנתי ואנחנו במבנה הרגיל ובלי סלאח המחלים. זה נראה כמו פוטנציאל לקרב חפירות בסגנון העונה שעברה.

תריסר דקות מהפתיחה, אחרי שליטה אדומה, מגיע מבחינתי המהלך של המשחק, ולא חשוב מה יקרה עד הסוף, כשטרנט לוקח כדור שפגע בדגל הקרן, מעביר בין הרגליים של מגן כחול, ומגיש אותו למילנר כדי שיבקיע. מילנר מחטיא.

אם יש משהו שמטריד אותי השבוע, זו דווקא ההופעה של וירג'יל על העטיפה של "פיפא 2020", וזה בגלל ה"קללה של ג'ון מאדן". כדי לא לנחס לפני המשחק אני עוצר כאן.