אז איך נסכם את העשור? ובכן, לפנינו חמש קטגוריות, ובתוכן עשרת הגדולים\זכורים\חשובים וכו'. לא סידור מדעי, ואפילו חלק מהדברים שכחתי לחלוטין (אפילו נוקאווט מדהים מיולי 2019...עד שזכרתי). אם כך, בואו נתחיל עם ההכנעות הגדולות של העשור

כששמעתי מישהו מדבר על מחלקת משקל הקש של ה UFC כמחלקה עמוקה ומעניינת, קצה הפתיל נדלק וזהו, נולד לו טור

שבע קטגוריות, חמישה מועמדים ומתוכם רק זוכה אחד. יצאנו לדרך.

בשבת הבאה עלינו לטובה (בישראל – בלילה בין שבת לראשון) ה-8 לדצמבר, קצת אחרי שנדליק נר שביעי, יערך אחד מאירועי ה UFC המצופים של השנה UFC 231.

אחד מאירועי ה MMA המשובחים שנראו על מסכינו – UFC 228 עבר, וכמו תמיד בעולם של הספורט הזה, אין זמן לדוש בעבר, כי אוטוטו מגיע המגה קרב של הארגון.

משום מקום, מתקרבת חבורה אחרת, מונהגת ע"י קונור והם מתחילים לתקוף את האוטובוס – כנראה בנסיון "לנקום" בחביב הרשע. מתפרעים וזורקים כל מיני דברים שנמצאים מסביבם. קונור תופס פיקוד, מרים עגלה כזו של סבלים ופשוט מעיף אותה על האוטובוס במה שנראה כמו התקף זעם – סלאש – מגלומניה.

כתבתי פעם על גיבורים ומה עושה אותם לכאלה. לא אלאה את כולנו בכל הסיבות והכללים, רק אומר שבשורה התחתונה מדובר בבנאדם "רגיל" לכאורה, עד שהוא מוצא את עצמו מול אתגר שנראה בלתי סביר.

החלטתי לפתוח ולדבר על UFC 200. גם כי התחלתי לעקוב אחרי הUFC לפני אירוע מספר 100, וגם כי אירועי הימים האחרונים נותנים לי פתח לדבר על ספורט ברובד האהוב עלי – הרובד הלא מקצועי.

בפרק הקודם של הרשימה המהוללת שלנו, עסקנו במקומות 11-20 של הספורטאים הפעילים הטובים ביותר בעולם מעל גיל 35, ועכשיו הגענו לטופ של הטופ.

תוצאות שני הקרבות האלה, בתוספת לסגמנט קצר במהלך האירוע שקדם ל UFC257, הביאו למצב בו אני רוצה להרחיב.