לכבוד פתיחת הליגה השבוע, בדקנו מי מבין השחקנים הפעילים בקבוצות ליגת העל מרכיבים את טבלת הכובשים הפעילים ומלכי ההופעות הפעילים

האזנתי השבוע לתוכניות פתיחת העונה של שניים מהפודקאסטים המובילים בישראל, "הפודיום" ו"הזווית" שלנו. האזנתי, ונהניתי מהניתוחים המקצועיים, השיחה הקולחת והאווירה הכיפית בשני האולפנים. האזנתי והתרגזתי. האזנתי וכעסתי.

על אף שהשקיע מעט מאוד עד כה העונה, הבמה שהכי חשובה ליענקל'ה היא הבמה האירופאית. כשרוני לוי הביך את כולנו באסטוניה הוא הלך הביתה, כשמרקו מוציא מים מהסלע גם בזירה האירופאית הוא מקבל אוטומטית לדעתי המון קרדיט מהבעלים הכל יכול. זה ה-מפתח לכל העונה של מכבי חיפה. החבל הזה של מרקו יכול להיות חבל ההצלה שמחזיר את מכבי חיפה למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי.

היא מוציאה אותך מדעתך, אתה כועס עליה. בכית בגללה, אתה עצבני עליה. הלילות שלך לא לילות, הימים לא ימים. תפוקת העבודה שלך מבישה, לבוס נשבר ממך, לחברים נמאס ממך ובהכל היא אשמה. נשבעת שיותר לא תתקרב אליה כי היא מזיקה לך... נשבעת שתתעלם ממנה כי היא מגעילה אותך... נשבעת שתתמקד רק בטובות ממנה, אבל אתה לא יכול...

מתחילת העונה ניתן היה להתרשם שליברפול משחקת בקו הגנה גבוה יותר לעומת העונה הקודמת, ואני ניסיתי להבין מה ההיגיון של קלופ לשנות את המערך הכל כך מצליח שלו.

בבית"ר ירושלים מה שהחל כהתנהלות מרעננת של בעל בית במועדון כדורגל, המנהל שיח פתוח וישיר עם הקהל, חצה גבולות מסוימים וכעת נראה שכל הצדדים די מאסו בדיון הציבורי.

כששומעים היום את השם "ג'וזפה מאצה", מיד חושבים על סן סירו – מקדש הכדורגל. אבל הסיפור שעומד מאחורי האצטדיון הוא הסיפור של ג'וזפה מאצה, הוא הסיפור של הכדורגל.

כל זה אומר שללמפארד יש פחות מרווח לטעויות ממה שהיה לפפ בזמנו ודווקא משום כך, הוא חייב לשדר רוגע, שליטה בעניינים ובטחון עצמי גבוה

בכל עונה יש את שחקני הרכש הבולטים של כל קבוצה, אבל אני בחרתי להתמקד דווקא בשחקנים שפחות מדברים עליהם, אלה שנמצאים מתחת לרדאר ואולי יפתיעו אותנו השנה

את פרק #134 הקלטנו ביחד עם הסטנדאפיסט וחבר חיים אלמקיס שאוהד את מכבי תל אביב ויוסי מדינה שהוא כמובן גאון נתונים וסטטיסטיקה של ליגת העל ואוהד הפועל באר שבע.