// מאת מאור יפרח
היא מוציאה אותך מדעתך, אתה כועס עליה. בכית בגללה, אתה עצבני עליה. הלילות שלך לא לילות, הימים לא ימים. תפוקת העבודה שלך מבישה, לבוס נשבר ממך, לחברים נמאס ממך ובהכל היא אשמה. נשבעת שיותר לא תתקרב אליה כי היא מזיקה לך… נשבעת שתתעלם ממנה כי היא מגעילה אותך… נשבעת שתתמקד רק בטובות ממנה, אבל אתה לא יכול…
אתה מכור ברמות קשות. כמו אמא לילדיה, כמו לוחם לתבור שלו, כמו ביבי לשלטון, כמו הליכוד לביבי, כמו ערס לג׳יפ B.M.W, כמו ג׳יפ B.M.W לעיניים שלי, כמו הייטקיסט תל אביבי לתן ביס, כמו ליגת העל לספונסרים הזויים, כמו אפס חסר עמוד שדרה לליגת העל.
כן, כן, אתה שונא את הי״א, אבל אתה תיסע לשם שוב ושוב ושוב. אין חניה בטדי, אבל לא תוותר על משחק במחזור השלישי בגביע הטוטו. בלומפילד לא מוכן – ואתה בכלל לא אוהד את אחד התל אביביות – אבל אשכרה מתרגש לראות שם דשא, אין לך מושג איך מאייתים את השם של האצטדיון בראשון לציון, אבל אתה שם בערב גשום של גביע.
ראית כבר הכל – הפסדים וניצחונות, תארים וביזיונות, ירדת ליגה עלית ליגה, הפז״מ שלך מרגיש כמו של נומה ועוזי גופיה, הבדיחות שלך תפלות כמו של ואסילי, הגרון שלך ניחר כמו של שי סידי, אבל אתה תחזור. מבטיח לך. אתה שבוי.
בזמן הזה אימפריות קמו ונפלו, מילאן – אתם זוכרים אותה בכלל? יונייטד אשכרה נפרדה מפרגוסון ואבדה, בארסה הדהימה את העולם, צ׳לסי אהמ… אהמ… לא משנה, מדריד שברה את אירופה, ליברפול גרמה לכולנו לזמזם alez alez alez, באיירן בזבזה מיליוני ליטרים של בירה, אבל אתה? אתה בשלך. מחזור 13 מול חדרה בנתניה, או רעננה ברמת גן, או תל אביב בפתח תקווה (כל קשר בין הקבוצה לאצטדיון מקרי בהחלט ואינו נתון לפרשנות משפטית) מרגש אותך יותר.
הילד שלך לא ילבש אדום בחיים! אתה הרי צהוב. אשתך לא תחזור לבית עם לק ג׳ל צהוב! אתה ירוק קללל. האמת שלא זה ולא זה, אתה פשוט משוגע. אתה חסר חיים, אתה לא יודע מי אתה ומה אתה, אתה משונה, הזוי, לא נורמאלי, צוחקים עליך, כועסים עליך, מרחמים עליך ובסוף מתעלמים ממך, אבל לך לא אכפת.
לא אכפת לך כי כולך לב ורגש. אתה הראשון שתכניס את היד לכיס כשחבר צריך עזרה בלקנות מנוי, אתה תארגן כרטיס לחבר הלוחם של חבר של הבן של גיסך שיצא לאפטר, אתה תזיל דמעה כששחקן קרע צולבת שמאלית פחות משנה אחרי שקרע צולבת בימנית, אתה תבכה ותצחק מאושר כשהקבוצה שלך ניצחה, אתה תבכה ותצחק מאושר כשהקבוצה היריבה הפסידה לדייגים מאוזבקיסטן.
ברוכים הבאים לליגה השישית בטיבה באירופה, לליגה עם הבדיחות הנדושות באירופה, לליגה עם טעויות השיפוט הנוראיות באירופה, לליגה עם כמות דקות המשחק פר 90 דקות המביכה באירופה, לליגה האיטית באירופה, לליגה שבכלל לא נמצאת באירופה.
כי כאלה אנחנו – נתבכיין ונתלונן, נתעצבן ונתחנן, אבל היא שלנו. רק שלנו. אלון יפת או כל שופט אחר עובד אצלנו (גם אמא שלו אצל חלקים מאיתנו), בעלי הקבוצות חברים שלנו, השחקנים אחים שלנו, המאמנים בכלל שלנו, אנחנו המאמנים, הכל שלנו, שלנו ורק שלנו.
ליגת העל אני אוהב אותך. וגם שונא.
