שמענו כמה ציטוטים מעניינים בחודש האחרון: "ערן זהבי צריך להיות בפרמייר ליג", מנחם קורצקי רואיין כאומר "הלוואי אהיה פרגוסון של רעננה" ואת עילאי אלמקייס תיארו "אינייסטה הישראלי". הרבה אמירות גדולות, כל כך מנותקות מהמציאות.

עונה שניה ברציפות שליגת העל שלנו יודעת היסטוריה - נס ציונה הקטנה הגיעה לבמה המרכזית לאחר יובל שנים. האם הקבוצה הקטנה מדרום השפלה יכולה גם לעבור את מחסום העונה הראשונה, ומה הקשר בינה לבין הנבחרת הלאומית?

המנצח על התזמורת הקולומביאנית הוא המאמן הפורטוגלי קרלוס קיירוש שסיפור חייו, שכולל עליות ומורדות רבות, יכול ללמד את כולנו הרבה מאוד על נחישות ועבודה קשה, דבקות במטרה ושאיפה למצויינות - תכונות שסייעו לו להגיע הכי רחוק שרק אפשר.

בעיניי, אין אוהד של הגברת הזקנה או של הכדורגל האירופי שבופון לא נגע לו בנקודה כלשהי בלב, לא גרם לו להתאהב בכדורגל ולהסתכל עליו באספקטים שונים ולהבין שיש דברים שחשובים יותר מכסף.

חדרי ההלבשה המיותמים, ממוצע של 500 צופים למשחק, אירוח ירידים זולים במקום משחקי כדורגל ומבני ענק ללא תכלית – כל אלה אינם אלה רק חלק מן הבעיות של האצטדיונים שנבנו בברזיל ובאפריקה הדרומית לקראת המונדיאלים שהן אירחו ב-2010 וב-2014. איך זה קרה והאם למארחות הבאות בתור מצפה גורל דומה?

נועם טרילניק ממשיך עם סיכום עונת 2018/19 בכדורגל הפחות המדובר של אירופה. תזכרו שהכדורגל השורשי מתחיל גם ממה שרחוק מהעין. הליגות המקומיות עדיין חיות, ובהחלט גם בועטות

אפשר להגיד דבר אחד בוודאות: אנדי הרצוג לא סתם עוד מאמן ובטח שלא מפגין חוסר ניסיון.

בימים האחרונים כולנו עדים לשלל פוסטים, בעד ונגד, כעסים, ריבים, השמצות ומה לא. נראה שאנו חצויים ושסויים יותר מאי פעם. גם אני החלטתי לכתוב את דעתי על הפועל חיפה

בשבועות האחרונים, באצטדיונים היותר צנועים של ארץ המגף שזכו לארח את אליפות אירופה לנבחרות צעירות, אנו עדים למשהו חדש ומרתק שצומח בכדורגל האיטלקי המאיים לכבוש את היבשת מחדש. אני מדבר כמובן על נבחרת איטליה עד גיל 21.

העונה הסתיימה, ועכשיו אנחנו פה כדי לסכם את העונה מנקודת המבט של השחקנים הכישרוניים - הבלמים הצעירים תוצרת כחול לבן שלנו.