טעויות הן חלק מהמשחק. בואו נדבר על המשפט הזה רגע. טעויות, כלומר פעולה שאינה רצויה ואינה מחויבת, הן חלק מהמשחק. כלומר, אנחנו מקבלים אותן כחלק, אולי לא רצוי, אך בלתי נפרד.

הסיפור על הגול החוקי של אבי ריקן הוא אינו הסיפור של אבי ריקן. הוא גם לא הסיפור של מכבי תל אביב, או של הפועל באר שבע, זה אפילו לא סיפור על שער. הסיפור המרכזי של המשחק המרכזי הוא פשיטת הרגל של שופטי הרחבה

מבחינת מכבי ת"א מדובר בחלון העברות עגום במיוחד. שחקן אחד הצטרף, ואילו ארבעה עזבו – יגור פיליפנקה, מתן בלטקסה, טינו סושיץ ואור דסה. בעוד שלוש הראשונים אינם מהווים מכה לסגל של מכבי היות וגם כך לא שותפו, אור דסה הרשים

כאשר קבוצה חסרת שחקנים יצירתיים כמו דסה, היית מצפה שהיצירתיות תבוא מכיוון המאמן. אם אין שחקן שיכול לשנות את תוצאת המשחק, אולי הטקטיקה היא זו שתפיח חיים חדשים ותביא לפריצת הדרך המיוחלת

מה לא נאמר על ברק יצחקי? קראו לו שמן, קראו לו זקן, אמרו שהוא סיים את הקריירה, שהוא סתם לוקח את הכסף של גולדהאר ואין כמעט חלון העברות שהשם שלו לא מוזכר כמועמד לעזיבה של מכבי. אבל ברק יצחקי מוכיח שהמקום שלו בסגל מכבי הכרחי.

זה לא היה משחק ענק. זה לא היה משחק גדול. זה היה משחק אפילו די בינוני, אבל השמחה שהתפרצה בסיום המשחק הבינוני הזה מזכירה תארים משמעותיים הרבה יותר.

את שידור המשחק הערב החל עמיחי שפיגלר באמירה כי "העובדה שעומר אצילי הוא עדיין מלך השערים של הקבוצה מלמדת על מצבה של מכבי ת"א של דצמבר 2017"

אם יש משהו לא ברור בעולמו של קרויף כמאמן הוא ניהול הסגל שלו. נכון, יש סגל יחסית קצר בגלל פציעות, אבל אולי זו תוצאה של ניהול לא נכון של הסגל בתחילת העונה, בעומס ללא מנוחה וללא חופשה.

אם יש סיבה אחת שההתאחדות לכדורגל חייבת לאמץ את חוק הענישה בדיעבד, כפי שאומץ בליגה האנגלית השנה, קוראים לה איתי שכטר

הדיאלוג בין מוטי חביב לניר סביליה לאחר פסילת השער של דן אינבינדר מול בני יהודה, ממחיש די בפשטות את הבינוניות שממנה סובל מקצוע עיתונות הספורט בארץ