- את שידור המשחק הערב החל עמיחי שפיגלר באמירה כי "העובדה שעומר אצילי הוא עדיין מלך השערים של הקבוצה מלמדת על מצבה של מכבי ת"א של דצמבר 2017". ובכן, מאז ה-5 לנובמבר, אז שבר אצילי את כף רגלו, שיחקה מכבי ת"א שני משחקים בלבד בליגה, והבקיעה בהם שלושה שערים (עטר, ריקן ובלקמן). אמנם, לא תפוקה מצוינת, אך גם לא כזו שמלמדת על "מצבה של מכבי ת"א" כפי שמרמז שפיגלר. דווקא שלושת השערים שספגה מכבי בתקופה הזו מלמדים הרבה יותר על הסיבה שהיא נמצאת במקום הרביעי ולא מעליו. שאלה יותר טובה הייתה צריכה להישאל, מדוע במהלך חמישה וחצי שבועות בנובמבר ודצמבר משחקת קבוצת צמרת בישראל רק שני משחקי ליגה, וזאת בנוסף על העובדה שלמנהלת היה מאוד חשוב לקבוע מחזור ליגה יום אחרי יום הכיפורים.
- ג'ורדי קרויף כמאמן לא ידוע כמוטיבטור גדול או ככזה שגוער או מניע את שחקניו תוך כדי משחק. נגד אשדוד במחזור הקודם, עמיר תורג'מן עמד לאורך כל המחצית ושטף את שחקניו גם כשהוביל, ואילו קרויף המשיך לשבת ולהקרין אדישות. דווקא את המשחק הערב, בניגוד לרוב המשחקים העונה, קרויף החל בעמידה באיזור הטכני כשהוא מחלק הוראות רבות לשחקניו. התוצאה – שלוש הזדמנויות נהדרות להבקעה וקצב משחק גבוה. ככל שהמשחק המשיך, כך נמוגה ההתלהבות וגם קרויף תפס את מקומו המנומנם על הספסל. למעשה, מכבי ת"א העונה היא שיקוף דמותו של קרויף המאמן – כבויה, שקטה ומנומנמת. כנראה שכמו שקרויף עדיין לא הפנים את הגזירה לעמוד על הקו, כך גם מכבי כקבוצה לא הסתגלה למעבר. השאלה היא האם כאשר קרויף יבין יותר לעומק את תפקידו כמנהל המשחק, זה לא יהיה מאוחר מדי עבור מכבי.
- בעונה שעברה פוטר שוטא ארבלדזה לאחר הפסד 1-0 לבית"ר י-ם במחזור ה-16. עד שפוטר, צבר ארבלדזה 28 נקודות מתוך 48 אפשריות (58% הצלחה) כשקבוצתו נמצאת 10 נקודות מאחורי ב"ש המובילה. בתום המחזור ה-13, קרויף השכיל לצבור 23 נקודות מתוך 39 אפשריות (59% הצלחה) והוא נמצא 7 נקודות מאחורי ב"ש המובילה. האירוניה היא שבכל תקופת קרויף במכבי, הסיבוב הגרוע ביותר הוא הסיבוב בו קרויף עצמו הוא המאמן הרשמי של הקבוצה, בניגוד מוחלט לאופן שבו נראתה הקבוצה תחת אותו קרויף במשחקים שלאחר פיטורי ארבלדזה. בשבוע הבא מכבי נוסעת לטדי, וכמו ששתי הקבוצות נראות, ייתכן שנצפה בשחזור של ה"הישג" של ארבלדזה.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
- אי אפשר לומר שמכבי היא קבוצה שבעה. כדי להיות שבע צריך קודם לאכול, והתואר האחרון שמכבי אכלה היה לפני יותר מדי זמן. אי אפשר לומר שהשחקנים של מכבי שבעים, כי רבים מאלו שלקחו את אותו תואר אחרון כבר לא משחקים בקבוצה. לפני חודש נובמבר, כשעדיין היה סיכוי לעשות משהו בליגה האירופית, קרויף טען שמה שחסר לקבוצה היא רעננות ("freshness"). אי אפשר לומר שהשחקנים של מכבי לא רעננים (ראו סעיף 1). אז למה הקבוצה משחקת באיטיות, כאילו שלשחקניה כבר אין על מה לשחק? למה המסירות של שחקני הקבוצה לא מדויקות, כאילו שמדובר בקבוצת ילדים ב' שטרם למדה את יסודות המשחק? קל לומר שהקבוצה לא מאומנת, שהמאמן לא מנוסה, שאין באמת שיטת משחק, אבל אין הצדקה למסירות לא מדויקות ולאיטיות בחשיבה ובקצב המשחק. על כך אחראים שחקני הקבוצה, והם בלבד.
- זה לא שבמכבי חסר כישרון, יש לה שחקנים מאוד כישרוניים, אולי מהכישרוניים ביותר בליגה בכל העמדות. זה לא שלמכבי חסר שקט, או תקציב, או מגוון של אפשרויות. למכבי של גולדהאר יש את כל התנאים לבנות קבוצה שתיקח תארים שנה אחר שנה, אך נראה שמאז אותה עונה של טרבל תחת שרביטו של פאקו אייסטרן, קרויף עושה את כל הטעויות האפשריות. עונה אחר עונה, נראה שקרויף מקבל את מקומו במכבי כברירת מחדל, ולא כי הוא באמת שלם עם תפקידו בקבוצה. הוא נראה כמתנדנד בין עזיבה להישארות וכל עונה נראית כעונה האחרונה בהחלט, אך יותר מכל הראיונות שלו לפני משחקים ואחרי משחקים, בהם הוא יותר מסתיר מאשר עונה, מצביעים עליו כחסר סבלנות. הריאיון עם רותם ישראל בסיום המשחק מתכתב מעט עם הריאיון הידוע לשמצה של אלישע לוי עם הדס גרינברג לאחר משחקה האחרון של הנבחרת, אך בניגוד לשאלותיה הקנטרניות של גרינברג, רותם ישראל שאלה את כל השאלות הנכונות, כאלו שהיו צריכות להישאל לאחר הסיבוב הגרוע ביותר בתולדותיו של קרויף במכבי. חוסר הסבלנות של קרויף אולי נובע מהשאלות המעצבנות של העיתונאים (ולרוב הן מעצבנות) אך לדעתי הוא בעיקר נובע מחוסר השלמה עם המקום בו קרויף נמצא. אני מאמין שלפני 6 שנים, כאשר הגיע קרויף למכבי, הוא לא ציפה להישאר זמן כה רב בקבוצה, וחוסר השקט על פניו ובתשובותיו של המאמן ההולנדי מבטא את מה שברור כבר (כנראה) לכל אוהד בצהוב – הגיעה העת להיפרד.
