הסיפור על הגול החוקי של אבי ריקן הוא אינו הסיפור של אבי ריקן. הוא גם לא הסיפור של מכבי תל אביב, או של הפועל באר שבע, זה אפילו לא סיפור על שער. הסיפור המרכזי של המשחק המרכזי הוא פשיטת הרגל של שופטי הרחבה. שערו הפסול של ריקן הוא כבר הפעם השנייה שבה החלטה שערורייתית משנה את פניו של משחק שלם וגם בפעם ההיא הייתה מעורבת, בעל כורחה, מכבי ת"א. אז זה היה קיארטנסון שספק הוכשל ספק נפל, אך בכל מקרה הכל החל בנפילה מחוץ לרחבה של מכבי נתניה, אך באותו מקרה השופט קבע פנדל לתל אביבים ואדום לנתנייתים. בשני המקרים, כפי שניתן לראות בבירור בתמונות, שופטי הרחבה היו קרובים, עם הפנים לאירוע, ובשני המקרים טעו טעות מרה. בשמם השני נקראים שופטי הרחבה והקוונים "עוזרי שופט". אם הם לא עוזרים לשופט, ומשפיעים על המשחק בצורה כל כך גסה, אז מה הואילו חכמים בתקנתם? אני מאמין שבשני המקרים היה עדיף לעצור את המשחק לדקה ולהמתין לשופט הטלויזיה שכולם כה חוששים ממנו, כי טעויות כאלה לא צריכות להיות חלק מהמשחק.
מימין – מכבי ת"א נגד מכבי נתניה, משמאל – השער הפסול של ריקן. צילום מסך: רוני אלפרן
מילים רבות ניתן לכתוב על דור מיכה. אפשר לומר שהוא שחקן פרווה, שאינו תכליתי מול השער. אפשר לומר שיש לו מסירות חכמות וטאץ' נהדר. אפשר לומר שמיכה בתפקידו החדש בקישור הוא אנרג'ייזר שנע מצד לצד ומנהל את המשחק של מכבי. וכנראה שכל זה נכון. אבל דבר אחד היה חסר למיכה. בשנים שבהן שלטו במכבי גל אלברמן וברק יצחקי, ואלירן עטר ומעל כולם ערן זהבי, דור מיכה היה נסתר מן העין. אף פעם לא דחף, אף פעם לא בלט. עשה את שלו מבחינת בישולים, הוסיף מעט שערים ותו לא. עם עזיבתם של הראשונים ודעיכתם של האחרונים מבחינת דומיננטיות, מיכה חתם על חוזה ארוך טווח בקבוצה ולפתע הגיח כמנהיג בקישור. תנועות הידיים, ההכוונה ומעל הכל העצבים והסימונים לקהל לעודד מצביעים על התהליך שעובר מיכה לא רק מבחינה מקצועית אלא גם אישיותית – למיכה יש פוטנציאל, וכרגע זה רק פוטנציאל, להפוך למנהיג הבא של הצהובים.
קרדיט לדף הפייסבוק של "מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL"
בהודעת הפוש שנשלחה כשעה ורבע לפני שריקת הפתיחה, הודיעה האפליקציה של מכבי על ההרכב. שום דבר לא היה חדש, עד שהגעת לשורת החלוץ – אלירן עטר בהרכב, קיארטנסון על הספסל. אני מאמין שרוב אוהדי מכבי שקראו את ההודעה הגיבו באותה צורה: "מה?!". כי לוותר על מלך השערים שלך, במשחק הכי חשוב שלך עד כה העונה, זו פעולה שיכולה להיות הצלחה מסחררת או נפילה ענקית. צריך הרבה אומץ להושיב את המבקיע המצטיין שלך בעונה שיכולה להוביל להופעה במונדיאל במשחק העונה. אבל קרויף כנראה הבין שקיארטנסון נותן לו הרבה, אבל מול באר שבע ובלי דסה, זה כמו להעלות את קיארטנסון עם כיסוי על העיניים. עטר שמשווע לשערים בעלי השפעה גמל לקרויף על האמון עם שער ניצחון, וסידר לו חזרה מהירה למקום הראשון.
ההחלטה להעלות את עטר אינה ההחלטה הטובה היחידה שעשה אמש קרויף. אחרי האדום של שפונגין הוריד המאמן את דור פרץ לעמדת הבלם השלישי. במהלך המחצית השנייה ולאחר כניסתו של ייני, היה זה די צפוי לצפות כי ייני ייכנס לעמדת הבלם ופרץ יחזור לעמדה הרגילה שלו בקישור. אך גם כאן, הפתיע קרויף והציב את ייני בקישור, ואילו את פרץ הצמיד לוואקמה, בשמירה אישית שלא נראתה במחוזותינו כבר שנים. פרץ היעיל השבית לחלוטין את וואקמה ולא איפשר לו לנוע בחופשיות, מה שתיסכל את החלוץ הבאר שבעי והוביל לכך שהאדומים הגיעו ל-6 איומים על השער בלבד, כשרק שניים מהם הגיעו למסגרת של ראיקוביץ'.
קרדיט לדף הפייסבוק מנהלת הליגות לכדורגל
אחרי שש שנים במועדון, אחת הביקורות הקשות והמוצדקות על קרויף היא איכות הזרים שהוא מביא. הציפייה הייתה שאדם עם שם שהולך לפניו, ששיחק ועבד במועדונים הגדולים ביותר באירופה, יצליח להביא שמות גדולים לקרית שלום. בפועל, נחתו מספר שמות לא רעים, אך פלופים לא קטנים במהלך תקופתו של קרויף במכבי. העונה, יש לומר שאמנם לא נחתו בקבוצה שחקנים זרים ששינו את פני הליגה כמו וואקמה או ויטור מצד אחד, ואף לא כמו פריצה או קרלוס גרסיה מצד שני. אך חייבים לציין כי באבין הוא אחד הבלמים היציבים והטובים שנחתו במכבי לפחות בשנים האחרונות; בלאקמן הוא שחקן התקפה מצוין וגם כאשר אינו מבקיע הוא גורם לתעסוקה רבה לבלמים שמולו והיום אפילו באטוקיו המושמץ היה יעיל וסייע לשמור על הכדור ולייצר התקפות גם כאשר מכבי העייפה ניסתה לשמור על עצמה מפני החזקת הכדור של באר שבע בעשרים הדקות האחרונות. אז נכון, אלו לא זרים מעל הליגה. אבל אלו זרים שגורמים למכבי להיות טובה יותר ויעילה יותר, ואם ימשיכו כך, זוהי לחלוטין מטרתם בקבוצה וצריך לומר גם מילה טובה על כך לקרויף.
