אחרי עונה משוגעת עם תחרות שלא הייתה כבר שנים, תפתח בחודש ספטמבר עונת 2019-2020 של ליגה א' דרום. 

השחקנים מתים עליו, האוהדים מאוהבים כבר מ-1999 והעיתונאים מחכים לריאיון שלו כדי לספק ציטוטים.

איסלנד, כבר לא נבחרת אלמונית עם 0 ציפיות, אבל ב"זכות" הגרלה לבית המוות, שוב אין הרבה מאמינים ביכולת של האיסלנדים לעשות את מה שהם כבר הוכיחו שהוא אינו בלתי אפשרי.

האמת היא שלא מעט שחקנים במילאן שידרגו את עצמם בתקופת כהונתו של גאטוזו כמאמן

הכדורגל של בית"ר לא מעניין ולא יפה לעין, אך יעיל. פאקו אייסטרן כשאימן את מכבי תל אביב ספג את אותן ביקורות ולקח טרבל. ואז הגיע יוסי בניון, הצרה הכי גדולה שבן זקן יכל לבקש.

מגיל קטן קראו לי בשכונה גאטוזו, הייתי המפרק הרשמי של השכונה, חמום מוח, רב בקלות, פאוליסט כמו חאלד חלאיילה אבל עם הרבה לב.

האפרוריות והעובדה שהכוכב הגדול הוא בכלל שוער, גרמו לכישלון. לדוגמא, במונדיאל 2006 למרצ'לו ליפי המאמן היה כאב ראש בהתקפה בדמותם של דל פיירו, טוטי, אינזאגי, לוקה טוני, גילארדינו ויאקווינטה. להבדיל מליפי, לונטורה המאמן בקמפיין האחרון לא הייתה אפשרות יותר מדי לבחור: אימובילה, גביאדיני, זאזה ובלוטי (עליו עוד נדבר) שהשלימו סגל אפור ומשעמם. בטור זה אערוך לכם היכרות עם שחקני העתיד של איטליה.

בפעם האחרונה שנפגשו הקבוצות זה היה במוקדמות יורו 2012 (בית שגם שיחקה בו ישראל) כאשר יוון ניצחה 2:0. התוצאה במשחק הייתה האירוע הפחות מעניין, מחנות האוהדים התעסקו במלחמת אבוקות וחזיזים שכמעט גרמו לפיצוץ המשחק. כמובן שבסיום המשחק הבלאגן בפיראוס השתולל.

איכות הכדורגל של מילאן הינה הצרה הקטנה ביותר העונה. אחת מהצרות האלו היא שחברת ההלבשה אדידס, שמלווה את הקבוצה מ-1998, הודיעה על הפסקת החוזה בסוף העונה. פומה חתמה על החוזה ותהיה המלבישה של המועדון.

מה משותף בין ואן פרסי, פפה וסמואל אטו? כולם משחקים היום בטורקיה, שהופכת בשנים האחרונות למושבת המבוגרים. סין? ארצות הברית? הרבה יותר נוצץ מהן