ההכנות לטקס והטקס עצמו היה ארוך ומייגע, אני חושב שהיה יותר הגיוני אם היו עושים את זה קצר יותר. השחקנים נשארו חצי שעה אחרי הטקס להמשיך לחתום, להצטלם לסלפי וכל שאר הדברים. הם עברו ילד ילד, גם אם המאבטחים לא הכי אהבו את זה, ונתנו תחושה כנה של אכפתיות והערכה.

אנחנו ישבנו בשקט בצד והאזנו לדברים שנאמרו ולרגע חששתי וחשבתי שהפועל חיפה עולה לשחק נגד מינימום ברצלונה ולא סיפרו לי.

באר שבע צריכה לשאול את עצמה למה היא מצפה מבן בסט ואיך הוא מתאים לה בשיטת המשחק שלה

להיות אוהד של הפועל חיפה זה דבר מיוחד. בעיקר מכיוון וחוץ משנים בודדות (כשאפילו לא הייתי בתכנון) ועוד שנת אליפות אחת (כשהייתי ילד קטן) לא באמת חוויתי כזה אושר

לא רק ההפרש ביניהן צמוד, אלא כל הנתונים צמודים וזה סיפור העונה. מכבי תל אביב כבשה 35 שערים? באר שבע 34, תל אביב ספגה 19? באר שבע 16, יחס איומים לשערים: תל אביב עם 10, באר שבע עם 9, וכן הלאה.

עוד שבת של כדורגל עברה לה, ומצבת הקבוצות לפלייאוף העליון כבר מתחילה להיסגר. במפגש המרכזי של השבוע נתניה תארח את המשחק שיקבע לאן העונה שלה הולכת, ומולה תתמודד בית"ר ירושלים שרוצה להמשיך במירוץ הלא צפוי שלה אל האליפות.

פעם היה ניתן לקרוא למשחק הזה משחק מרכזי, אומנם לא מהסיבות הנכונות, אבל היה שם את כל הריגוש, המתח ובעיקר (לצערנו) בלגן מסביב. והיום? ההחלטה לא להביא את הקהל האורח הוציאה קצת את העוקץ מהמשחק הזה ומה שנותר זה קרב בין שתי קבוצות בליגה בעלות שאיפות שונות.

מכבי תל אביב ומכבי נתניה נפגשות למשחק המרכזי של השבוע, בחירה ראויה למשחק שמבטיח המון ואמור לספק לנו קרב בין שתי קבוצות שרוצות להיצמד לחלק העליון של הטבלה

על מנת שמכבי תל אביב תנצח היא צריכה להמשיך את היכולת שלה מהמשחק מול בית"ר ירושלים לפני שבועיים, כלומר לתקוף מהתחלה ולנסות להבקיע כמה שיותר מהר כדי לשנות את התוכניות של סכנין

מה כן השתנה מאז הסיבוב ההוא? באר שבע הודחה מאירופה וחזרה לעצמה בליגה ומכבי חיפה פיטרה את גיא לוזון וחזרה לעצמה בליגה. כיום, לאחר 14 מחזורים שביססו כל אחת במקומה, באר שבע נמצאת מרחק ניצחון מהמקום הראשון ומכבי חיפה עמוק בשיפולי הטבלה, אי שם במקום התשיעי ומרחק לא קטן מהפלייאוף העליון.