מונדיאל בין עתיד וה-VAR

  1. מונדיאל איטליה 90′ היה מונדיאל גרוע. כמה גרוע? 16 כרטיסים אדומים נשלפו בו, ארגנטינה שהגיעה לגמר והפסידה בו הבקיעה 5 שערים ב-7 משחקים, ואירלנד שהבקיעה 2 שערים (!) ולא ניצחה אף אחד מהמשחקים ב-90 דקות (!!) הגיעה עד לרבע הגמר (!!!). המונדיאל הזה היה כל כך גרוע, שממוצע השערים שהובקעו בו הוא הכי נמוך מכל המונדיאלים הקודמים (וגם עד היום), מה שגרם למישהו בפיפ”א להתעורר מתנומת הצהריים (זה לא קורה הרבה) ולהחליט על לא פחות מ-3 חוקים חדשים שיושמו עד למונדיאל בארה”ב ב-94′ – קו אחד בהגנה אינו נחשב לנבדל, 3 נקודות ניתנות לניצחון במקום 2 ואיסור על שוערים לתפוס כדור בידם לאחר החזרת כדור ברגל. עד כמה החוקים האלה שינו את הכדורגל? אם אפילו היום, 28 שנה אחרי, הילד שנבחר אחרון בכוחות ונתקע בשער (מה לעשות אני גרוע) לא יכול לתפוס כדור שנמסר אליו בידו, כנראה שהחוק הזה הוא אחד האפקטיביים שאי פעם מוסדו בכדורגל.
    מערב גרמניה, איטליה 90, רודי פלר
    Credit to “FIFA World Cup” Facebook page

    אבל מה מעניין עכשיו טורניר משעמם מלפני 28 שנה? ובכן, גביע העולם בכדורגל הוא הבמה המרכזית של עולם הכדורגל. הוא האירוע הנצפה ביותר, הזכור ביותר, האהוב ביותר ובו כנראה נוצרים הסיפורים המעניינים ביותר. אם יש משהו משותף לילד בברזיל, ילדה ביפן ולילד בישראל, הוא שכולם מרותקים למונדיאל ברמה כזו שהם יזכרו כל חייהם בדיוק מה הם עשו בין החודשים יוני-יולי בזמן המונדיאל הראשון שלהם. ובפיפ”א מודעים לזה. זו הסיבה שזוהי בדיוק הפלטפורמה להציג שינויים דרמטיים במשחק, שיביאו להתפתחות נוספת באבולוציה שלו שנפרשת כבר על פני 3 מאות כמשחק האהוב ביותר בעולם. וה-VaR אין בו דבר מלבד עתיד (ראיתם מה עשיתי פה?) כי העתיד הוא בטכנולוגיה. העתיד הוא במשחק שכמות הויכוחים בו פוחתת משמעותית, כמות ההתחזויות פוחתת בו משמעותית, כי זה כבר לא יעבור, וההוגנות, זו שהדגל שלה (FIFA Fair Play) הוצג לראשונה באותו טורניר איטליה 90′ (16 אדומים, זה עבד מצוין), סוף סוף תיכנס לתוקף ונוכל להנות ממשחקים טובים שנדבר אחריהם על גולים וכדרורים וטקטיקה וסטטיסטיקה ולא על שיפוט. וה-VaR עושה את המשחק בדיוק כזה.



  2. טעויות הן חלק מהמשחק. בואו נדבר על המשפט הזה רגע. טעויות, כלומר פעולה שאינה רצויה ואינה מחויבת, הן חלק מהמשחק. כלומר, אנחנו מקבלים אותן כחלק, אולי לא רצוי, אך בלתי נפרד. למה? אם הייתם עולים על מונית ומבקשים לנסוע לדיזינגוף, אבל הנהג היה מוריד אתכם בזמנהוף, הייתם מקבלים את ההסבר שלו ש”טעויות הן חלק מהנסיעה”? אם הייתם רוכשים חולצה, ובפעם הראשונה שלבשתם אותה היא פשוט נפרמה, הייתם מקבלים את ההסבר ש”טעויות הן חלק מהתפירה”? ברור שלא. אז למה התרגלנו לקבל את זה שאם שחקן עושה הצגה מספיק טובה, יישרק פנדל, ואם הופעל על השופט מספיק לחץ, יבוא גם כרטיס אדום? טעויות הן לא מקובלות בשום תחום אחר ותמיד רוצים לצמצם אותן. ואל תגידו לי שבכדורגל אתם משקיעים פחות כסף מאשר במקומות שבהם אתם לא מוכנים לקבל טעויות, אני רואה את אוסף הצעיפים והחולצות בארון שלכם, ואת המנוי על חבילת ערוצי הספורט. אז לא, טעויות הן לא חלק מהמשחק. טעויות הן תוצר לוואי שנובע מחוסר רצון לכפות שינוי דרמטי מצד פיפ”א (מכל סיבה מושחתת שלא תהיה) ושל חוסר רצון לקבל שינוי מצד אוהדי הכדורגל, שעוד לפני יישום ה-VaR כבר הכינו ארסנל שלם של תירוצים: “זה יעצור את שטף המשחק” (בייחוד בליגה השישית באירופה, כאן השטף נמשך 58 דקות בערך), “זה יאריך את זמן המשחק” (אוקיי, זה רע?), “זה יביא לרגעים שכלום לא קורה” (קוראים לזה מתח) ועוד כהנה וכהנה דוגמאות לביקורות שלא מבוססות על כלום, ושנובעות רק מהפחד מפני השינוי ומחוסר רצון להודות, אולי, שהקבוצה שלך אי פעם ניצחה משחק בצורה לא הוגנת (לא מכבי), או סליחה, ב”טעות” (זה הרי חלק מהמשחק).

    ובכן, הגיע הזמן להודות באמת ולהכריז, כל הקבוצות שלקחו אליפות, כל הקבוצות שלקחו גביעים, כל המנצחות בגביע העולם ובגביע אירופה ובקופה אמריקה ובגביע הטוטו שהשם ייקח אותו, כולן לקחו את התואר בעזרת טעויות. אצל חלקן זה היה בולט מאוד, כמו נגיעות ידיים של אלוהים כזה או אחר, או נבדלים או כדורים שעברו את הקו, אבל לא במלואו. כן, גם הקבוצה שלכם (לא מכבי). למה? כי טעויות הן חלק מהמשחק. כמה נהדר שכבר לא.
    כבוד השופט

  3. המונדיאל ברוסיה הוא מונדיאל “מעבר” לא רק בגלל יישום ה-VaR (עשיתי את זה שוב), אלא גם בגלל המעבר החד מהכדורגל של מסי ורונאלדו. לא, הם עוד לא פורשים לשמחתנו ונזכה לראות אותם עוד כמה שנים, אבל מסי בגיל 31 ורונאלדו בגיל 33, כנראה יופיעו במונדיאל קטאר 2022 כסיפור פיקנטי ולא כמנה המרכזית. משהו כמו דייגו מראדונה בארה”ב ב-94′. ההפסדים המביכים של נבחרת ארגנטינה והתלות המוגזמת של הפורטוגזים ברונאלדו רק מוכיחים עד כמה הכדורגל צמא לשינוי משני הפנומנים הללו.

    זה לא שנמאס מהם, אלא שנראה שבשנים האחרונות שמדברים רק עליהם. מי יותר גדול, מי יותר חזק, מי מכדרר יותר טוב, מי מוסר יותר טוב, הלו! יש עוד שחקנים, יש עוד קבוצות. ברצלונה וריאל מדריד, מסי ורונאלדו הם העבר, בטח לאחר ההודעה על מעברו של האחרון לאיטליה. העבר הזה נגמר במונדיאל רוסיה 2018, ואין כמו הבמה המרכזית כדי לחטוף 2 גולים מקיליאן אמבפה שיוכיחו לכולנו שיש גם עתיד. שגם כאשר 2 השחקנים הטובים בהיסטוריה בירידה, לא ייווצר פה ואקום ולא נחזור לראות כדורגל בשחור לבן. המחליפים כבר כאן והם רק מחכים לפרוץ. כמה שהעתיד ורוד.

מסי ורונאלדו
Via La Liga Facebook Page
 
   
   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!