ברוח תקופת הבחירות בישראל, גם מסי עומד בפני צומת הכרעה. שלושה חודשים לתום חוזהו, הפנומן הארגנטינאי יחליט בתקופה הקרובה אם להמשיך בברצלונה או לעזוב אותה.

בסיפור שלנו אין ספק בכך. ההוא אוהב את ההיא, וההיא לא יכולה בלעדיו. הם כבר 16 שנים יחדיו. היא הפכה אותו למי שהוא, אולי לגדול בהיסטוריה

קשה היה שלא להתלהב מהתצוגה של ברצלונה ביום רביעי שעבר בליגת האלופות מול יובנטוס. לרגע אחד הייתה הרגשה שחזרנו במנהרת זמן לתקופות היותר יפות של ברצלונה כקבוצה הדומיננטית באירופה. התצוגה הזו, לאחר שנתיים מאוד לא טובות במפעל, היתה הפתעה גדולה. השאלה היא האם מדובר במשהו חד פעמי או שהשתחרר משהו שיחזיר את הקטאלונים למרכז הבמה האירופאית.

באוגוסט 2019 הכריז כריסטיאנו רונאלדו: "ההבדל ביני לבין ליאו מסי הוא שאני זכיתי בליגת האלופות עם קבוצות שונות והצלחתי ביותר מקבוצה אחת". במהלך השנים שמעתי לא מעט אנשי ספורט מתעסקים בעניין הזה. הרבה מהם אכן טוענים ששחקן הופך לאגדה כאשר הוא מצליח ביותר מקבוצה אחת. ואני, בכל פעם מחדש, מרגישה זעם שעולה בי ותחושה כי הנאמנות והלב איבדו את תפקידם המרכזי בעולם הספורט.

אשמים רבים יש במצבה העגום של ברצלונה, החל בנשיא ברתומאו, עובר דרך שני המאמנים שעמדו השנה וכלה בשחקנים שביצועיהם לא היו מספיקים כדי להביא שום תואר, אבל אני מעדיף להתמקד בפרעוש ובאחריות שלו לסיטואציה הלא סימפטית בה נמצאת קבוצתו מזה 20 שנים.

לאו מסי הוא קורבן. הוא אומנם חי חיי מותרות, חיים של כסף בלתי נגמר, של מסיבות וקריאות התפעלות, של איפה הוא ואיפה רונאלדו, של לא היה ולא יהיה כמוהו. ועדיין ליאו מסי הוא קורבן. קורבן של מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.

האם מתקרב הרגע בו נישמע כמו אלו שצפו במראדונה ופלה ונגיד לצעירים - פעם היה פה כדורגל? האם גם אנחנו עדים לשני שחקנים שבדרך כלל מגיע אחד מהם בדור, וברגע ששניהם יתלו את הנעליים נישאר עם חור גדול בלב, גדול כמו החור שהרגשנו בתקופת הקורונה ללא כדורגל?

אני רוצה להתעכב בטור הזה דווקא בסיבות שהביאו לקו המחבר בין גיבורי העשור שהצליחו לשמור על רמת ביצוע אלוהית לאורך זמן וכנגד חוקי הזמן.

שניה לפני שלאו מסי, קון אגוארו והחברים הנוצצים של נבחרת ארגנטינה עולים לדשא של אצטדיון בלומפילד המחודש, זהו זמן טוב לעלות נשכחות ולספר על 5 כדורגלנים ארגנטינאים נשכחים ששיחקו בליגת העל.

פתיחת השנה של אלופת ספרד לא מותירה ספק - זאת ברצלונה החלשה והמשעממת ביותר של השנים האחרונות. הקבוצה בראשות ואלוורדה לא מצליחה בשום משחק חוץ, מציגה הגנה חדירה ובנויה על מבצעים אישיים. יש סיבות רבות לכך שבארסה הנוכחית נמצאת במקום ה-6 בטבלה בלבד כשהיא סופרת שני הפסדים לאחר חמישה מחזורים.