זווית קצת אחרת על מערכת היחסים בין השחקנים לבעלי הקבוצות בעקבות נדידת הכוכבים הגדולים.

קוואי לאונרד בחר להודיע בשבת, בשעה שתיים לפנות בוקר, שעון ניו יורק, שהוא עוזב את טורונטו ועובר מערבה לקליפרס, יחד עם פול ג’ורג’.
ההבדל ביניהם הוא שלקוואי הסתיים החוזה וג’ורג’ הודיע למעסיק שלו, אוקלהומה ת’אנדר, שהוא אינו מעוניין להמשיך לעבוד אצלו, למרות שיש ביניהם חוזה לשנתיים נוספות לפחות. ההחלטה של פול ג’ורג’ הגיעה בעקבות הצעה של קוואי להצטרף אליו בקליפרס, על מנת לגבש צוות מנצח.

זו אינה הפעם הראשונה בה שחקן כופה על קבוצתו להעביר אותו, אולם זו כנראה הפעם הראשונה בה השחקן עושה “ויברח” בתום שנה בלבד לחוזה שלו. ברוב המקרים האחרים היה מדובר בשחקנים שכבר שיחקו מספר שנים באותה קבוצה והחוזה שלהם התקרב לסיומו.

האם ההתנהגות הזו תשפיע על החלטות בעלי הקבוצות בעתיד בקשר עם החתמת שחקנים?

במהלך הפלייאוף האחרון איבדו הווריירס שניים מהכוכבים שלהם, דוראנט וקליי תומפסון, לפציעות קשות הדורשות זמן החלמה ארוך.
השניים הצטרפו לשורה ארוכה של שחקנים החתומים על חוזים גדולים ובילו חודשים רבים בהחלמה מפציעות: גורדון היווארד, ג’ון וול, פורזינגיס, פול ג’ורג’, יוסף נורקיץ’, קוין לאב ועוד.

האם בעלי הקבוצות ימשיכו לשלם משכורות עתק, למרות הסיכון שהכסף הזה עלול מבחינתם לרדת לטימיון בגלל הפציעות?

האהדה לשחקנים / כוכבים אינה נופלת כיום מהאהדה לקבוצות. ילדים ברחבי העולם ובארה”ב מזדהים עם מסי, רונאלדו או לברון, יותר ממה שהם מזדהים עם ברצלונה, ריאל או הלייקרס. בעידן הנוכחי, קבוצה חייבת ליצור קשר מתמשך בינה לבין הכוכבים כדי להעמיק את הזדהות הקהל איתה ולמנוע נטישת אוהדים יחד עם הכוכב שלהם, אם הוא יעזוב, או אולי יותר נכון להגיד, כשהוא יעזוב.
נטישת אוקלהומה ע”י פול ג’ורג’ מקצינה יותר את דילמת הנאמנות ההדדית בין קבוצה לכוכביה, ושמה על השולחן את הבעייתיות שהערצת הכוכבים המתגברת יוצרת לקבוצות.

למה שהבעלים יסכימו לשלם מיליונים לכוכבים שעלולים לנטוש אותם במפתיע בגלל חבר כזה או אחר, וכך לפגוע בנאמנות האוהדים לקבוצה?

מערכת יחסי העבודה בכדורסל המקצועני בארה”ב יכולה לפרנס הרבה מחקרים בתחום.
מצד אחד עומדים בעלי קבוצות שמתפקדים כקרטל קפיטליסטי מושלם, שכמעט אינו מאפשר כניסה של קבוצות חדשות, שעלולות לפגוע להם ברווחיות ובמוצר, ומצד שני שחקנים שמאוגדים בארגון עובדים שבמהותו הוא סוציאליסטי, ונועד להגן על זכויות העובדים ולמקסם את חלקם בהכנסות, על חשבון בעלי הקבוצות.

בשנים האחרונות שני הכוחות המנוגדים הללו חיים בשיווי משקל פנטסטי, משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא ששני הצדדים מבינים את מגבלות הכח שיש לכל אחד מהם ולכן מנהלים מו”מ אפקטיבי. הסיבה השניה, והחשובה לא פחות, היא שהכנסות הליגה נמצאות בעלייה מתמדת ומאפשרות לשני הצדדים ליהנות מחלקם בעוגה, שהולכת וגדלה מדי שנה.

השחקנים יטענו שהפריחה היא בזכות המאמץ שהם משקיעים, והבעלים יענו שזה בזכות יכולות הניהול שלהם. האמת, כמובן, היא באמצע, וההצלחה נובעת מהתרומה של כל השותפים.

יתכן והמהלך המשולב של קוואי וג’ורג’ הפר את האיזון המוצלח הזה, כי הרי אם אני בעלים של קבוצה, מדוע שאחתים על חוזה ארוך טווח ויקר שחקן שעלול מחר להבריז לי, למרות שהחתמתו משפרת את סיכויי ההצלחה של הקבוצה שלי. מדוע שאבנה סביבו קבוצה אם מחר הוא דורש לעבור לקבוצה אחרת, ואין לו מחליף שיכול למלא את המשבצת, ולכן גם שחקני המשנה צריכים ללכת. ואם על זה נוסיף את סיכון הפציעה, התשובה אינה חד משמעית.

כשטורונטו הביאה את קוואי, היא ידעה שהוא עלול לעזוב תוך שנה, ולקחה על עצמה סיכון מודע. אוקלהומה נתנה לג’ורג’ חוזה לארבע שנים מתוך כוונה לבנות סביבו סגל שיתאים ליכולות ולתכונות שלו, ולא כדי להתחיל לבנות שוב אחרי שנה.

תקשורת הספורט היללה ושיבחה וניתחה לעומק ולרוחב את המהלך של קוואי, מכיוון שהיא ראתה מול עיניה את ערימת התוכן ואת הוריקן הציוצים שמהלכים כאלה מביאים.
בעלי הקבוצות רואים מול עיניהם את סופת השינויים שאותם שחקנים כופים עליהם כשהם מחליטים לעבור באמצע החוזה שלהם.

הבעלים של אוקלהומה והקליפרס כנראה מרוצים מהדיל שעשו מכיוון שהם מאמינים שהוציאו את המקסימום מתוך הסיטואציה אליה הם נקלעו.
שאר בעלי הקבוצות לא יכולים להיות מרוצים כשהעובדים שלהם מחליטים עליהם, ובמידה מסויימת אפילו מתעללים בהם.

העיקרון המנחה של המשטר בארה”ב הוא איזונים ובלמים. נראה לי שהפעם האיזון בין השחקנים לבעלים הופר, והשחקנים, שמרגישים שהליגה שייכת להם ומצליחה רק בזכותם, קצת איבדו את הבלמים.

אל תתפלאו אם בהסכם הקיבוצי הבא, ואולי אפילו לפניו, בעלי הקבוצות ינסו להכניס סעיפים שמקשים על מעבר שחקנים במהלך החוזה.

ועוד משהו:
ההנחה הרווחת היא שדוראנט ואירווינג העדיפו את ברוקלין על פני ניו יורק ניקס בגלל איכות הניהול שלה ופוטנציאל ההצלחה. אני מאמין שבנוסף הם העדיפו ללכת לקבוצה בה הם יהיו המותג החזק והשולט, פריבליגיה שבקבוצה כמו הניקס לא בטוח שהם יוכלו לזכות בה. אני מאמין שהשיקול הזה היה משמעותי גם אצל קוואי.

תחזית מוקדמת – מערב

תחזית מוקדמת – מזרח