מעט מאוד שחקנים שיחקו עבור שני המנג'רים הבולטים בעולם.
כנראה שרק שניים זכו להיות הבחירה של קלופ וגם של פפ, בצומת החלטה קריטית עבורם.
טיאגו אלקאנטרה ואילקאיי גונדואן הם השניים הללו, ושניהם יהיו על הדשא ביום ראשון, בניסיון האחרון של ליברפול להישאר במירוץ לאליפות מול מנצ'סטר סיטי ששכחה מתי הפסידה.

באביב 2011 דורטמונד וקלופ היו בדרך לאליפות הראשונה שלהם, והמאמן כבר ידע שאם הוא רוצה להמשיך ולהתמודד בצמרת הבונדסליגה הוא צריך למצוא מחליף לכוכב שלו, נורי שאהין, שהיה מבוקש בכל אירופה, ולדורטמונד לא היה כסף להמשיך ולהחזיק אותו. קלופ ידע את מי הוא רוצה, והוא עשה הכל כדי להשיג אותו. לקראת סוף העונה הוא נפגש איתו בחשאי בין משחקים בשדה התעופה של דיסלדורף. תוך כדי הפגישה  גם אילקאיי גונדואן ידע מה הוא רוצה: "בהתחלה חששתי ממנו. הוא היה ממש גבוה. שוחחנו במשך חצי שעה, והיה לי ברור שאני רוצה לשחק בדורטמונד. יש לו מתנה: הוא לוכד אותך, הוא שובה אותך וגורם לך להרגיש נפלא. מעולם לא פגשתי מאמן כמוהו…הוא לא הבטיח לי את הכוכבים, הוא היה ישר ופתוח איתי, וזה הקסים אותי".

פתיחת העונה היתה קשה עבור גונדואן, שהתקשה להתרגל לדרישות, למשמעת, לעומס העצום שקלופ הפעיל על השחקנים במהלך האימונים, ולקצב המשחק המהיר והאגרסיבי של הקבוצה. הוא היה בהרכב הפותח, אחר כך ירד לספסל, ולאט לאט רכש מקום קבוע בהרכב, בזכות חוכמת המשחק והיצירתיות, יכולת המסירה, הגיוון והתנועה שלו על המגרש, והיה שותף משמעותי לריצה של דורטמונד לאליפות שניה ברציפות.

ובאותו זמן בספרד, החליט פפ גווארדיולה שהגיע זמן סיום בברצלונה, ועבר לניו יורק לשנת שבתון ומנוחה. כשהוא חזר בקיץ 2013 לאמן בבאיירן מינכן, הוא אמר לבוסים שלו משפט פשוט: "Thiago oder nichts" (טיאגו או כלום). למרות גילו הצעיר, פפ ראה בטיאגו את השחקן המושלם לבנות סביבו את מכונת החלומות המושלמת שלו. ברצלונה אמנם קבעה לו סכום העברה גבוה, אולם מאחר ולא עמדה בהסכם איתו, באיירן רכשה אותו במחיר מציאה.

משחק הבכורה של טיאגו היה בהפסד 4-2 בסופר קאפ הגרמני, כמובן מול דורטמונד וקלופ, שאחריו הוא נפצע והושבת לשלושה חודשים. בסוף חודש נובמבר באיירן התמודדה מול דורטמונד בקלאסיקר הגרמני. טיאגו עלה מהספסל בדקה ה 64, שתי דקות אחר כך כבש מריו גצה, בן טיפוחיו של קלופ שהגיע בקיץ מדורטמונד, שער נפלא, בדרך ל 0-3 חלק ומרשים של פפ על קלופ. מאותו משחק באיירן שטפה את הליגה וזכתה באליפות בפער עצום, כשטיאגו ממלא בה תפקיד חשוב, אם כי לא משמעותי כמו שפפ ציפה, בשל פציעות.
למעשה, מאז ועד היום, באיירן לא עצרה בליגה הגרמנית, תוך שהיא זוכה בשמונה אליפויות וחמישה גביעים, ומקנחת בזכייה בליגת האלופות בעונת הקורונה הראשונה. טיאגו היה שותף מלא לרוב התארים הללו, למעט עונת 2014/15 אותה הוא בילה בהחלמה מקרע ברצועה.

גונדואן נולד בגרמניה באוקטובר 1990 להורים ממוצא טורקי, שהגיעו בעקבות סבו שעבד במשך שנים במכרות בחבל הרוהר, והצליח לחסוך מספיק כסף כדי להביא לשם את המשפחה. הוא שיחק כדורגל מגיל צעיר וזכה לתמיכה מלאה מהוריו. הוא מספר שתמיד שיחק עם שחקנים בוגרים וחזקים ממנו, וכך התחשל ולמד להתמודד עם קשיים ומכשולים.
האליפות ב 2012, הראשונה של גונדואן והשניה של קלופ, היתה גם האחרונה של דורטמונד, שהתקשתה להתמודד עם הדומיננטיות הכלכלית והמקצועית של באיירן ופפ. הסגל התבגר ונשחק, שחקנים מובילים עזבו והיריבות למדו את השיטה של קלופ.
לגונדואן היה תפקיד משמעותי בקבוצה, אולם בקיץ 2016, אחרי חמש עונות, הוא היה מוכן לאתגר הבא.

טיאגו נולד בצפון איטליה באפריל 1991, להורים ספורטאים ממוצא ברזילאי. מאזיניו, אביו, שיחק בנבחרת ברזיל וזכה עימה בגביע העולמי ב 1994, ואימו היתה שחקנית כדורעף. טיאגו החל לשחק בגיל חמש בקבוצת הילדים של פלמנגו בברזיל, ובגיל 14 עבר לאקדמיה של ברצלונה. ארבע שנים מאוחר יותר הוא עלה כמחליף בקבוצה הבוגרת, והפך לשחקן הרכב שנתיים מאוחר יותר, תוך שהוא מתחרה על מקום בקישור העמוס של ברצלונה, עם צ'אבי, אינייסטה ובוסקטס. משחק השיא של טיאגו היה גמר אליפות אירופה עד גיל 21 בירושלים, שבו כבש שלושער בניצחון של ספרד 2-4 על איטליה. את הראשון הוא כבש בנגיחה, השני ברגל שמאל והשלישי בפנדל בימין, וכולם במחצית הראשונה. אחרי הזכייה הוא התאחד שוב עם פפ במינכן.

בקיץ 2016 גונדואן חיפש אתגר חדש וכולם ציפו לאיחוד מחודש עם המנטור שלו והמאמן שנתן לו את ההזדמנות הגדולה הראשונה, אלא שהשחקן חשב אחרת, ובחר דווקא ביריב הגדול ביותר של קלופ. כשגונדואן הסביר מדוע בחר דווקא בפפ, זה היה ממש כאילו קלופ מדבר: "אם אני לא אצא מאיזור הנוחות שלי, לעולם לא אוכל להשתפר. היו לי ארבע שנים נהדרות עם קלופ, ואני אוהב אותו כאדם וכמאמן, אבל מבחינתי הגיע הזמן למשהו אחר".
מהצד השני גונדואן היה הרכש הראשון של פפ בתפקידו החדש כמנג'ר מנצ'סטר סיטי, שקיווה שהקשר הגרמני יהיה הציר סביבו יבנה את הקבוצה. בדצמבר 2016, חצי שנה אחרי שחתם בקבוצה, קרע גונדואן את הרצועה והושבת לתשעה חודשים. הוא חזר למגרשים עם פתיחת עונת 2017/18 והיה שותף מלא לשתי זכיות רצופות באליפות, ולכדורגל הסוחף וההתקפי של סיטי. בעונה שעברה הוא חווה ירידה ביכולת ובתפוקה כמו רוב הקבוצה, והשנה הסיפור שונה לגמרי, כשבעקבות הפציעה של דה ברויינה הוא קיבל ולקח את המפתחות להנהגת הקבוצה, והחל גם לכבוש בקצב שלא הכיר בעבר. גונדואן כבש העונה כשבעה שערים, לעומת שישה שערים בכל עונת 2018/19 שהיתה הפוריה ביותר שלו.

אחרי הזכיה של באיירן בצ'מפיונס בבועת הקורונה בליסבון, היה ברור שטיאגו מחפש את האתגר הבא, ומאחר והוא נכנס לשנה האחרונה בחוזה שלו, היה ברור שבאיירן תמכור אותו על מנת להרוויח משהו. השמועות שקשרו אותו לליברפול היו עקשניות בדיוק כמו ההכחשות של קלופ במהלך הקיץ, עד שעסקת העברתו לליברפול פורסמה במהלך הפגרה. טיאגו פתח את העונה בסערה ומיד נפצע בדרבי מול אברטון והושבת לחודשיים. הוא חזר למגרשים במחזורי הכריסמס ומאז הוא בהרכב, משפיע על המשחק אך עדיין לומד ומתרגל לקצב ולאגרסיביות של הליגה.
בדיוק כמו שבחר בגונדואן לפני כעשור כדי להוביל מהלך משמעותי בדורטמונד, כך השנה בחר קלופ בטיאגו כדי להוביל מהלך של שינוי וגיוון בשיטת המשחק של ליברפול, שאמנם הוכיחה את עצמה, אולם זקוקה לריענון, על מנת שתמשיך להיות אפקטיבית.

ביום ראשון באנפילד יעלו למגרש, שני השחקנים היחידים שגם פפ וגם קלופ בחרו בהם כדי להוביל את הקבוצות שלהם. אין שחקנים נוספים בסטטוס הזה. רק טיאגו וגונדואן.
שניהם משחקים במרכז השדה, שניהם עשו את הקפיצה הגדולה שלהם בגרמניה וזכו בתארים רבים, ושניהם דומיננטיים ומשפיעים גם בלי לנפץ שיאי הבקעות או אסיסטים, אלא מעצם נוכחותם ופעולותיהם על המגרש. שניהם סבלו מפציעות קשות בעבר וידעו להתאושש מהן, ושניהם גם חלו בקורונה בחודש ספטמבר האחרון.
טיאגו וגונדואן יהיו משני צידי המתרס, ואני בטוח שלמרות שקלופ ופפ מרוצים מהשחקן שאיתם, הם לא היו מתנגדים גם להחליף ביניהם.
כל אחד מהשחקנים ינסה לנפץ את החלום של המנטור הראשון והחשוב שלו.

גונדואן אומר שיש הרבה דימיון בין שני המאמנים הנפלאים: "שניהם יודעים להתחבר לשחקנים ויודעים כיצד לדבר איתם. הם יודעים לצחוק ולהיות רציניים. קשה מאוד למצוא את האיזון הנכון ולשניהם יש אותו".
הוא אמר שיש שחקנים רבים שמקנאים בהזדמנות שניתנה לו לעבוד עם פפ וקלופ.
טיאגו אינו מקנא בגונדואן, כי הוא עבר מסלול דומה.
אני מקנא בשניהם, מכיוון שאני מת לעבוד עם פפ וקלופ.