בזמן שפלייאוף הנ.ב.א נכנס לו לשלב הגמרים האיזוריים (שכולם משוחקים באותו מקום, באותו אולם), זו הזדמנות לשים זרקור לא מחמיא במיוחד על מבחר שחקנים וקבוצות שהתדמית שלהם ספגה חבטה די רצינית בשבועות האחרונים.

העונה המוזרה הזו של ברוקלין נטס, שמתנהלת בלי קווין דוראנט ובלי קיירי אירווינג (רוב הזמן), יכולה להסתיים בעוד העפלה לפלייאוף. אבל בקיץ, כשביצעו את ההחתמות חשבו על קצת יותר

כבר שנים שכל הליגה בהמתנה לקיץ 2019, בו קבוצת הפנטזי של גולדן סטייט תתפרק וסופרסטארים רבים יסיימו חוזה. על השחקנים והקבוצות שמצאו את עצמם בצד הלא נכון של עסקאות הענק.

זווית קצת אחרת על מערכת היחסים בין השחקנים לבעלי הקבוצות בעקבות נדידת הכוכבים הגדולים.

יש רק 2 ערים בארה"ב עם 2 קבוצות NBA - ניו יורק ולוס אנג'לס. לכולם ברור מי הקבוצה הבכירה ומי האחות הקטנה. הקיץ קיבלנו קרב ישיר בין המועדונים הגדולים, לאחיות הקטנות.

ואז הגיעה ההודעה על המעבר של קוואי לקליפרס, עולם ה-NBA התהפך לחלוטין, ורוב הפרשנים והכותבים, ואני בתוכם, נאלצו לחזור למקלדת. סביר להניח שגם רוב הקבוצות שרואות את עצמן מועמדות יחשבו את מסלולן מחדש וינסו לשפר עמדות.

חלוקת פרסים בדרך כלל סופה להפוך לבדיחה בגלל שהעונה ארוכה והפכפכה, אבל יש כבר כמה סיפורים שקשה לפספס ושחקנים שעושים, או מנחסים את העונה.

אוקלהומה סיטי, מיניאפוליס, יוסטון וסולט לייק סיטי הן הכי רחוק שיש מהזוהר של החוף המערבי, אבל בכל הנוגע להבדלים בין מזרח למערב בארה"ב, הן בצד הנכון. השמש שוקעת במערב לפי מה שמדענים אומרים, אבל אם יש איזור שכן שוקע, או ממשיך בשקיעתו, זה המזרח.