גוטמן הוא אחד המאמנים הישראלים הטובים ביותר, אין על כך שום עוררין. אבל איך ניתן למקסם את התועלת בהחתמתו? יענקל'ה יכול היה לבחור אחת משתי אופציות והצליח לבחור דווקא באופציה שלישית, הגרועה מכולם.

העונה הנוכחית עד כה מציבה בפני שתי הקבוצות מראה שחורה במיוחד. שתי הקבוצות זקנות, בעיקר בראש לאו דווקא בגיל, עייפות, עם מאמנים לא מתאימים ולמעשה סוגרות את הליגה יחד עם אלו שבאמת אמורות לסגור אותה.

קשה בעולם שלנו להיפטר מסטיגמות או תדמית כלשהי, במיוחד כשאתה מתאמץ מאוד לתחזק את התדמית שלך או להילחם בה. כנראה מעט מאוד אנשים מכירים באופן אישי את אלי גוטמן, אבל רצץ התרחשויות מהשנים האחרונות מאז שקיבל את משרת מאמן הנבחרת, גורמים לצרכני הכדורגל הישראלי לראות אותו באור שהוא נלחם היום לברוח ממנו.

שוב הגענו לנקודה הזאת בעונה שבה יענקלה הופך את המשבר לקטסטרופה, בדיוק כמו בכל אחת מ-7 השנים האחרונות.

אפשר להתווכח על התרומה של קטן השחקן למכבי חיפה, אבל אין ממש ויכוח על כך שמס' 20 לשעבר בירוק מבייש את עצמו בשנתיים האחרונות בנסיון שלו להישאר רלוונטי בכל מחיר.

יש כמה נושאים מעוד טעונים שתמיד מפחיד לכתוב עליהם: מזרחים ואשכנזים, הגרעין האיראני, חמוצים או במלח, וי ואר און אה ברייק! ומכבי חיפה. אבל בכל זאת החלטתי לכתוב על האחרונה ברשימה, כי זה פשוט מרגיש לי הכרחי.

וזה קורה כל שבוע העונה, ובעצם בעונות האחרונות, או מאז שאני בן 8. אבל הפעם נראה שממש אין הגיון בציפייה. רק העונה שרפתי המון שעות מיותרות של כלום.

מבחינתי אין בכלל שאלה, ויכול להיות שאני סובייקטיבי, בעצם בטוח שאני סובייקטיבי. כי בשבילי מכבי חיפה היא מילאן ומילאן היא מכבי חיפה ושתיהן ביחד מהוות ישות אחת.

אחרי התיקו המאופס מול אשדוד, וכשהיא רק שבע נקודות מהקו האדום המנהל המקצועי מו אלאך לא יכול היה להרשות לעצמו להישאר אדיש למצב וזימן את המאמן הזמני רוב מאס לשיחה אסטרטגית -  כיצד  להחזיר לשחקנים את הביטחון ולהעלות את הקבוצה על מסלול הנכון.

לפי דעתי יעקב שחר העביר את שרביט הניהול לאיש אחר, לא ידוע למי, אבל זה נראה כאילו מישהו אחר מקבל את ההחלטות בגיבוי מלא של בעל הבית.