לפני עשרה ימים הכרזתי על צו 8, ארזתי את השפיות בתיק והתפללתי שלא תיפול לי בדרך.

נציג הבעלים אלי אוחנה ביחד עם מאמן הקבוצה בני בן זקן, נפגשו עם סוכנו של איתי שכטר, אבי נימני, על מנת לדון על חוזה חדש שישאיר אותו בביתר לאור ההתעניינות של מכבי ת"א והפועל ב"ש. הגיע לידנו תוכן השיחה.

הוא לא נראה כמו מאמן שקורץ מחומר של אלופים: הוא לא גנרל כמו דרור קשטן או אלי גוטמן, אין לו קריירה מפוארת מאחוריו כמו של רן בן-שמעון או (להבדיל) פאולו סוזה. אין לו את היצירתיות והחוצפה החיובית של ברק בכר

הרגשתי צביטה בלב בעקבות הריאיון של עופר רחימי, מאמן מכבי חיפה בכדורסל, אחרי עוד הפסד בשרשרת, והפעם ביום ראשון האחרון מול מכבי ת"א. אני מניח שרובכם לא ראיתם אותו

זה לא רק הניצחון היפה, העלייה למקום הראשון והשער המרהיב של עזרא. זו הדרך! כל כך הרבה זמן מדברים בבית"ר על הדרך ולפחות בשבעים דקות בית"ר נראתה כמו אלופה!

הכדורגל של בית"ר לא מעניין ולא יפה לעין, אך יעיל. פאקו אייסטרן כשאימן את מכבי תל אביב ספג את אותן ביקורות ולקח טרבל. ואז הגיע יוסי בניון, הצרה הכי גדולה שבן זקן יכל לבקש.

ואז טביב, שלא יכול להסתדר עם מאמן יותר מ-200 ימי עסקים, הנחית בבית וגן את בני בן זקן,  AKA: "ההוא שפוטר באמצע משחק". נראה שאי אפשר לומר עליו דברים רעים. הוא איש נחמד, B.A בפסיכולוגיה, לא מקושר עם מקורבים. כנראה שאין אדם בארץ שלא אוהב אותו בגלל מה שהוא. ודווקא ההימור הזה של טביב לא מצליח.

מהעגלקטיקוס ועד בזבוז הכספים של לוני, שניידר וגולדהר. ג'ורדי סימן משהו אחר. כשהוא הגיע הוא לא רכש שחקנים במיליונים כמו קודמיו, הוא השקיע במערכת. הוא ניסה להפוך את המועדון למקצועי יותר.

הפרק בשבת הרגיש לי כמו פרק תשע ב"משחקי הכס", כל רגע קרה משהו אחר, שום אירוע לא היה צפוי, מי ימות? מי יחיה? מתי חאליסי כבר תיכנס עם הדרקונים שלה?!.