אני באמת לא יודע מה גורם לי לבחור ללכת מרצון למשחק של נבחרת ישראל בכדורסל. אולי מחירי הכרטיסים הנוחים, אולי זה תיקון על ספטמבר האחרון, אולי כי הפעם זוסמן בסגל, אולי כי אני פשוט מסרב לאבד תקווה בכדורסל של הנבחרת הישראלית.

אין מה להיכנס לדיכאון או מרה שחורה, אין מה לנסות להסביר, העובדות פשוטות - הנבחרת פשוט לא טובה

ארז אדלשטיין מונה למאמן מכבי תל אביב, "בנה" לעצמו סגל והתחיל לעבוד. בינתיים הנהלת מכבי תל אביב הנחיתה שחקנים והחתימה אותם על חוזים שמנים

ההתנהלות של אדלשטיין, פארסת יום כיפור במילאנו, ווימס, והעלבון המדומה של הסגל הישראלי הם רק הסימפטום לעוד מחדל של "הפרלמנט" (וזה עוד מחמאה), שהוסיף חטא על פשע ושידל את רמי הדר למשרת המאמן.

מכבי ת"א היא ארגון ספורטיבי - כלכלי שהמטרה שלו היא לייצר מקסימום הישגים ספורטיביים ומקסימום הכנסות במינימום עלויות, או במילים אחרות, לזכות בתארים ואם לא להרוויח אז לפחות לא להפסיד יותר מדי. הנחת היסוד היא שבעלי הארגון רוצים את טובתו ומקבלים את ההחלטות שלדעתם יביאו אותו להשגת המטרות

פיטורי מאמן במכבי תל אביב זו תמיד רעידת אדמה, אבל כשמפטרים אחד אחרי חמישה משחקים? זה כבר משהו אחר

אחר ההפסד המתסכל למילאנו בחוץ בשבוע שעבר בפתיחת היורוליג, הצהובים של ארז אדלשטיין יעלו לבכורה ביתית בניסיון להתאושש ולהשיג ניצחון ראשון. הכל טוב ויפה רק שממול עומדת לא אחרת מריאל מדריד האימתנית.

אף אחד לא חלם שמכבי תקלע כמעט 100נקודות במילאנו. את היכטלות של גאודלוק כבר ראינו, שהקבוצה הולכת ומתחברת לאט לאט, רואים בהרבה דקות. אבל האין הגנה, אוי האין הגנה.

אין ספק שההכנה מלאת הפציעות לא הייתה אידיאלית. אך למרות חסרונו של וימס והשתלבותו של גאודלוק ברוטציה, יש הרבה מנטרות בעייתיות שהדליקו מספיק נורות אזהרה.

לא קלים חייו של אוהד נבחרת ספורט בישראל. אנחנו תמיד איטיים מדי, נמוכים מדי, לא מספיק עבים ולא מספיק דקים. למעשה לכל ספורט אנחנו נמצא סיבה למה הוא לא ממש בשבילנו.