חשבנו שכבר ראינו הכל, אבל ההנהלה הצהובה שוב הפתיעה אותנו. עם זובור ופיטורים של מאמן בצהוב לראשונה כבר בניצני העונה. ההתנהלות של אדלשטיין, פארסת יום כיפור במילאנו, ווימס, והעלבון המדומה של הסגל הישראלי הם רק הסימפטום לעוד מחדל של "הפרלמנט" (וזה עוד מחמאה), שהוסיף חטא על פשע ושידל את רמי הדר למשרת המאמן, אותו רמי הדר שהבטיח לויאליות לג'ינג'י בתוכנית הבוקר של ערוץ הספורט, אותו הדר חסר הניסיון באירופה שאפילו כמעט והוריד את מכבי חיפה לליגה השנייה אחרי אליפות היסטורית. וכל זה רגע לפני צמד משחקים קריטי מאוד ביורוליג – על עונה שלמה, מול גלאטסראיי וז'לגיריס, כשבטורקים האומללים נעסוק כאן בהמשך.
הראיון הראשון של ארז שבו צפיתי מול דרושאפאקה בהכנה היה נקודת המפנה שבו ראיתי שהעסק לא עובד. עם כמה שניסינו להכחיש זאת, האיש פשוט עדין מדיי בשביל מכבי. כנראה שהוא טעה כשלא לקח את הג'וב הנחשק עוד מאמצע העונה שעברה והתעקש על עקרון הברזל הזה שלו. הטעות הגדולה יותר (ועוד יותר של הפרלמנט) הייתה שארז התמנה לקבוצה שכבר החתימה שלושה שחקנים מבעוד מועד, ועוד גאודלוק אחד שהצליח להחזיק את המבנה הרעוע הזה עד עכשיו. אבל, כרגיל מי שאשם הוא מי שמנהל את המועדון, שמחתים שחקנים בשליפה מהמותן כדי להשקיט את הקהל, שמשאיר את אבי אבן, ויאיר שבח בתפקידם למרות כל האונואקואים והפבראנים שנחתו כאן. שנותן לניקולה וויציץ' ג'וב אחר ג'וב, רק כדי שיסתום את הפה בפרשת פנאן למרות שהוא עסוק באינטרס העצמי שלו יותר מהמועדון. ולפיכך אני מצטער, אבל סוני ווימס (על שלל המעשיות בצסק"א) וחבריו לא יצאו נגד אדלשטיין, אלא נגד מקבלי ההחלטות, שעדיין לא קולטים את זה.
…………………….
ובכל זאת, יש משחק ביתי שחייבים לנצח. בימים כתיקונם גלא' הנוכחית נחשבת כיריבה בהזמנה, בוודאי שביד אליהו. עד עכשיו הטורקים אפשרו ליריבה לקלוע ב 60% מה-2 ו-54% ל-3, כשמחוץ לקשת היא זורקת 26 זריקות בממוצע ב 32% מזעזעים. הבעיה היא שעם כל הכבוד לאחוזים, החיסרון של מכבי בצבע יכול להיות היתרון הטורקי, עם מיודענו אלכס טיוס וכן אוסטין דיי וטיבור פלייס הענק, שמתנשא לגובה של 2.21 ללא נעליים. ולא נזכיר שוב את עניין חמשת השחקנים שחייבים לסגור לריבאונד.
הקו האחורי יכול לספק את היתרון כל עוד ימנעו כמה שיותר חדירות זולות לצבע וישאירו קלעים פנויים, בעיקר לא את סינאן גולר, ולדימיר מיצוב ובלייק שילב. הקפטן הטורקי משמש כרגע כספק הנקודות העיקרי בעוד השניים האחרים פתחו את העונה רע אבל מסוגלים לחמם ידית, בטח אם מכבי תמשיך לעבור מתחת לחסימות או להביא עזרה דווקא מהצד ההפוך, כפי שעשתה נגד קרול ורודי מריאל.
משחק כזה במצבה של מכבי (וגם במצבים אחרים) הוא קלאסי למתפרצות וללחץ על כל המגרש, בדיוק כמו שארז רצה (אבל אף אחד לא עשה). יותר מטקטיקה כזו או אחרת, מכבי תצטרך לרדת לפרקט, לנשוך, להרביץ ולהוציא את הטורקים משיווי משקל, כי זה מה שהקהל רוצה לראות – מלחמה (לתשומת ליבם של צירבס וראד). וזה לא משנה מיהו המאמן ומה הנוסחה שלו (לסמית, ווימס ולנדסברג הנכבדים), כי בסופו של יום, מכבי תעשה את ה-85 נקודות שלה בהתקפה, השאלה מה יקרה בצד השני של המגרש.
אפרופו הזכרנו את צמד הגאנרים של ריאל: טור זה נכתב בשעה שהבלאנקוס הפסידו לויטוריה בבית. זוהי הוכחה שבמתכונת הנוכחית שום דבר לא אבוד (עדיין) אבל חייבים להתחיל להתעורר שם במנורה, אחרת שוב נמצא את עצמנו מסכמים את העונה (או מתחילים בכך בשיטת המפעל הנוכחית) איפשהו בדצמבר.
