בסופו של יום, כמעט כמו תמיד, קיבלנו תמורה מלאה. היה משחק מרתק ובסופו של דבר קיבלנו חותמת על מה שהיה נראה כבר זמן מה – האלופה תיאלץ להיפרד מתוארה.

דורון אילת אוהד של ריאל מול יותם בורנשטיין אוהד של בארסה מתווכחים בינהם למה דווקא קבוצתם תהיה זאת שתנצח בשבת הקרובה.

האנלוגיה היא לגמר גביע המדינה בכדורגל בשנת 1989. בתפקיד ירושלים, בית"ר כמובן, חיפה הייתה ירוקה כתמיד. ירושלים עלתה במיטב כוכביה, אבל לחיפה היה גם אז עפר משלה.

רגע לפני שהקבוצות עולות הערב לכר הדשא לראשונה מאז המשחק, ושנוכל לראות כיצד ריאל מתאוששת והאם ברצלונה מנצלת את המומנטום, בואו נצלול יחד אל כמה מהנתונים והסיפורים לפני, במהלך ואחרי המשחק האדיר הזה

זה ניצול. ניצול של הזכרון, ניצול של השואה. וזה בדיוק מה שכל הצדקנים עשו בכתיבת הסטטוסים. הצורך הישראלי, היהודי הזה, להיות חכם, להרגיש חכם, להיות צודק לרגע, גובר על כל חשיבה הגיונית. כל מה שאנחנו יודעים לעשות זה להזכיר לעצמנו את האבל והיגון.

ניתן לראות שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה, הוא היה כל כך הרבה פעמים במצבים האלה. זאת הדקה האחרונה וכולם כבר עיפיים, והפוקוס הזה חשוב, אבל הוא ממוקד מטרה. כאילו שהוא במטריקס וכולם זזים לאט. ככה סרחיו ראמוס נתן לריאל מדריד נקודה יקרה.

טרם הומצאה השפה שתוכל לספק ה"א הידיעה חזקה מספיק בשביל שתוכל לתאר מה זה הדבר הזה בשבילי ובשביל חולי כדורגל נוספים בעולם כולו.

הבן הגדול שלי צרך בשנתיים האחרונות בערך כל מה שקשור לאיש העכביש, וגם אני נשאבתי לסיפור. וכמו תמיד, ניסיתי לעשות את ההשלכות לעולם הכדורגל ולקלאסיקו בין ריאל מדריד לברצלונה.