לכבוד חזרתה המוזרה של ליגת האלופות בסוף השבוע הקרוב בעונה המוזרה ביותר בתולדות הענף, חזרנו אחורה בזמן אל בתים שאמנם שוחקו בעונות רגילות למדי ללא מגיפה עולמית סביבן, אך קרו בהם דברים בלתי רגילים

בצל חג הפורים שאנו מציינים אותו במהלך השבוע ומחלת הקורונה שמתפשטת ברחבי אירופה ומאיימת על חיינו ועל אירועי הספורט בארץ ובעולם האחרונים ואף עשויה לגרום לביטולם של אירועי ספורט עתידיים, לאחר פגרה קצרה של שבוע, ליגת האלופות חוזרת ובגדול לסיבוב השני של שלב שמינית הגמר.

כמעט שעה זלצבורג עשתה לנו את החיים קשים ועשתה לנו את המוות, אבל זה לא מספיק העונה מול ליברפול.

אז האם יש סיכוי שהכדורסל עושה צעדים ראשונים במאבק אמיתי מול הכדורגל על תואר המשחק הפופולארי בעולם? אין צורך להרחיק לכת עד לשם, אבל העובדה שאנחנו באמצע הקיץ וההעברות שכולם מדברים עליהן הן העברות לליגה שתתחיל עוד 3 וחצי חודשים, מציגה לא רק את זה שליגת הNBA נמצאת בצמיחה מדהימה באמריקה ובשאר העולם, אלא גם את המצב הקצת עגום של הכדורגל האירופי.

מסורת היא דבר חשוב. את שני המשחקים האחרונים של ליברפול בצ'מפיונס סיכמתי בחרוזים, ולכן גם את שמינית הגמר מול באיירן מינכן

וכך התפנה לי ערב שלם של ליגת האלופות, אותו הקדשתי לשני משחקים: אינטר-טוטנהאם וליברפול-פ.ס.ז'. ספויילר קטן - לא מתחרט על כך לרגע.

הזדמנות טובה לדרג את עשרת הישראלים המצליחים ביותר בליגת האלופות. כן, יש עשרה כאלה.

זלצבורג אופטימית לגבי סיכוייה להעפיל הפעם לליגת האלופות, הסגל שלה רץ טוב ביחד עם המאמן הצעיר, מרקו רוזה, והקבוצה שואבת המון עידוד מהעונה האירופאית המוצלחת אשתקד שהסתיימה בחצי גמר הליגה האירופאית.

החלטתי, על מנת לרומם מעט את רוחם של אוהדי ליברפול, לתאר להם את חווית הכדורגל הכי מדהימה שחוויתי בחיי. כן כן, אני נכחתי באותו גמר משוגע ב2005 באיצטדיון אטאטורק באיסטנבול.

למה לי להטריח את עצמי בניתוחי כל המערכים האפשריים של ריאל, כשיש כל בוקר פלייאוף NBA מרתק. בשביל מה הבאנו את קלופ?