מסורת היא דבר חשוב.
את שני המשחקים האחרונים של ליברפול בצ'מפיונס סיכמתי בחרוזים, ולכן גם את שמינית הגמר מול באיירן מינכן:
בערבות אנפילד היה לילה גשום וקפוא/
אבירים יצאו לקרב וסוסים דהרו /
הצבא הבווארי במדים לבנים /
הצבא האנגלי במדים אדומים /
הצבא הבווארי עם מצביא לא מקומי /
הצבא האנגלי עם מצביא גרמני…
אנחנו בלי וירג'יל וגם בלי ואן דייק /
ואני רוצה אמנם לנצח, אבל אפס שערי חובה, זה מספיק לי ודי /
הפתיחה די שקולה, גישושים זה נקרא /
אליסון מציל ואז מוסר ליריבה /
קייטה מנסה מספרת, אז מה /
ראיתם שהנעל של יורגן אדומה…
באיירן לוחצת על ההגנה המאולתרת /
ורובו מבזבז מתפרצת ועוד מתפרצת /
ואז מאנה מסתובב לבדו ברחבה /
איזו פינה? הוא שואל, בועט החוצה, אכזבה.
אנחנו עושים הכל בצורה הנכונה /
אם כי ישנה בעיה קטנה ושמה… המסירה האחרונה /
אחת עשרה בעיטות, רק אחת למסגרת /
האם במחצית השניה זה יהיה אחרת?
בהפסקה מתארגן על שתיה ופיצוחים /
בונדוק וקשיו, לא בא לי בוטנים /
אישתו של ריברי בדיוק ילדה /
והוא, מסכן, קופא על הספסל, במקום להיות לצידה…
במחצית השניה המשחק לא רגוע /
לא נראה שיבקיעו גם עוד שבוע /
באיירן מציבה חומה לבנה /
שאין בה חורים, זה לא כמו גבינה.
פאביניו עוצר את קומאן לבד /
מה ביקשנו? רק שער אחד /
אוריגי נכנס להציל ת'אומה /
בחור נחמד, ממנו לא תהיה לנו תקומה.
הסתיים המשחק, היה בינוני /
נחכה במתח למשחק השני /
בלי וירג'יל, רציתי רק רשת נקייה /
ולכן אין לי שום תלונה /
ורק ליבי עם אישתו של ריברי /
שאומרת לעצמה: "בשביל זה הוא לא לידי?".
מפנה ת'כלים והולך לי לישון /
צריך לנוח, יונייטד מחכה לנו בראשון /
ורק מחשבה אותי מטרידה –
אולי אם הייתי בוחר בבוטנים /
החבר'ה היו גם קצת מבקיעים?
