בשנים אחרונות עולות תהיות רבות לגבי המשך שוק העברות בכדורגל. בהחלט מעניין לחשוב איך מועדוני הכדורגל היו נראים ללא שחקני רכש. דבר זה גרם לי לחשוב איזה מועדונים גידלו את שחקני הנוער הטובים בעולם ולדרג את המועדונים לפי איכות השחקנים

הכי קל זה להגיד "מה זה ההרכב הזה ומה קלופ חשב לעצמו כשהוא החליט". הכי קל אבל ממש ממש מתבקש, אז הנה אני אומר.

בשנה האחרונה השיטה הגיעה גם לארץ. הפועל באר שבע משתמשת במערך 3-5-2/5-3-2 לעיתים קרובות, ואפילו משחקת כך באופן דיי קבוע במסגרות האירופיות. אבל באר שבע אינה היחידה.

כשקשר בן 29 עובר למועדון גדול ב-40 מליון יורו (מישהו אמר פאוליניו?), אתם יכולים לחשוב שמדובר בשחקן מיוחד. שובר שוויון. כשמנצ'סטר יונייטד החתימה את נמניה מאטיץ', הבנתי שהמועדון האהוד עליי לא קיים יותר. הפכנו לסניף של ליברפול. איך אנחנו מביאים שאריות של צ'לסי, בגיל מתקדם ובהמון כסף?

או, אם תרצו: מדוע בזכות רכישתו של נמניה מאטיץ' העונה מנצ'סטר יונייטד תסיים לראשונה מזה 4 שנים מעל ארסנל.

ניתן לראות מכנה משותף שתרם להצלחתה של הקבוצה - לחימה למען הקבוצה, מנטליות חזקה ויכולת גבוהה גם מהספסל או בתפקיד ומערך חדשים, עבודת צוות בין השחקנים שמתבטאת במסירות ובישולים רבים וכמובן, פוטנציאל נהדר שטופח כראוי בספרד

שד קטן ואיטלקי, רץ על המגרש ועושה דברים שלא ידעתי שאפשר לעשות עם כדור. בטח לא עם כדורגל. לא עברו 2 דקות ואותו שד, מעלה את צ'לסי הקטנה (היו ימים) ליתרון מדהים נגד יונייטד.

לכאורה לטוטנהאם אמור להיות יתרון בוומבלי כי היא כבר שיחקה שם את כל משחקי ליגת אלופות והליגה האירופית, אבל לא בהצלחה יתרה והיא דווקא מתקשה במגרש הזה. גם צ'לסי לא רגילה למגרשים גדולים וזה יהיה מעניין עבורה.

תהיתם לעצמכם פעם מה קורה כשטכניקה ברמה הכי גבוהה בעולם, תשוקה ויכולת הגנתית מצוינת נפגשים? אנדר הררה, זו כנראה התשובה.

אחרי שלוש דקות מפתיחת המחצית השניה רוני רוזנטל הופך לאדם המאושר בעולם, כשפירמינו לוקח ממנו את תואר ההחמצה הגדולה ביותר בתולדות הליגה האנגלית