במונדיאל 1986 קארלוס בילארדה והחבורה הלוחמת של נבחרת ארגנטינה, בתוספת בונבוניירה בדמות השחקן הטוב בעולם דייגו מראדונה, זכו במונדיאל היוקרתי במקסיקו, וכל זאת בזכות השיטה של המאמן הארגנטיני, הידוע בכינויו "הדוקטור". השיטה הייתה מערך חדשני של 3-5-2 בזמן ששאר נבחרות העולם התבססו על מערך 4-4-2 שהיה מזוהה בעיקר עם נבחרת שלושת האריות, נבחרת אנגליה.

4 שנים לאחר מכן, במשחק הגמר במונדיאל 1990, היה זה פרנץ בקנבאואר, מאמן נבחרת גרמניה המערבית, שהשתמש במערך 3-5-2, אבל עם אופי הגנתי שנראה כמו מערך 5-3-2, וזאת כדי להתמודד עם הנבחרת הארגנטינאית ההתקפית. בזכות הגמישות שיש במערך ה3-5-2, אפשר לשנות את סגנון המשחק לקראת היריבה, גם לאופי הגנתי, מה שהוביל את הנבחרת לגמר המונדיאל ואף לזכיה בגביע הנכסף אחרי ניצחון על אותה הנבחרת הארגנטינית של קארלוס באילסה.

דרך אגב, משחק מונדיאל 1990 בכלל ומשחק הגמר בפרט נחשבו למשעממים ביותר, עם כמות שערים מזערית לכל אורך הטורניר ובמיוחד במשחק הגמר שבשל שני מערכים דומים, היה משחק טקטי, כמעט ללא מצבים, אלים במיוחד, וחסר עניין בקרב הצופים בבית ובאיצטדיון. בעקבות כך הוחלט בפיפ"א לשנות כמה חוקים יסודיים בכדורגל העולמי בכדי לשפר את המשחק, ולגרום למשחק להיות יותר תחרותי ומעניין:

1. אסור לשוער להרים את הכדור בידו אם שחקן מקבוצתו מסר לו (יושם ב-1992).
2. ניצחון מזכה ב-3 נקודות ולא ב-2 שהיה נהוג ברוב הליגות אז (יושם במלואו ב-1995)
3. הונהגה שיטה של 3 חילופים לכל קבוצה (יושם ב-1995)

נחזור לשיטה. בליגה האנגלית צ'לסי משחקת בשיטת ה 3-5-2 ובשנה שעברה זכתה באליפות הליגה כמעט ללא מתחרות שדיגדגו אותה, יובנטוס הצליחה בזכות השיטה לזכות באליפות איטליה ולהגיע לגמר ליגת האלופות.

המערך הכללי הוא 3 בלמים מאחור, 5 קשרים מקדימה ו-2 חלוצים למעלה בהתקפה. שחקני המפתח בשיטה הם שחקני האגף שצריכים למלא תפקיד כפול – גם להגן על האגף וגם לשמש בתפקיד קיצוני שתומך בהתקפה. אבל השיטה משתנה מקבוצה לקבוצה, כי לכל קבוצה יש את האופי היחודי שלה. למשל יובנטוס משחקים עם אופי הגנתי, ועם 3 הבלמים מהטובים בעולם קייליני, בארצלי, ובונוצ'י (שעבר למילאן), ולראיה שבשנה שעברה היא ספגה לאורך כל השלבים בליגת האלופות (לא כולל הגמר) רק 3 שערים בסך הכל, ובליגה האיטלקית רק 27 שערים לחובתם בכל העונה.

מהצד השני צ'לסי ומנצ'סטר סיטי השתמשו באופי התקפי יותר עם שחקנים כמו אדן הזאר ודייגו קוסטה, קון אגוארו ודה בריינה. בזכות האופי ההתקפי של קבוצתם בשנה שעברה, הקבוצות הללו כבשו כ-80 גולים בעונה רק בליגה האנגלית. בעונה הנוכחית אנחנו רואים מדי פעם את ברצלונה משתמשת במערך 3-5-2, אבל רק בגלל שחקנים פצועים שחסרים ולא כשינוי אופי הקבוצה.

בשנה האחרונה השיטה הגיעה גם לארץ. הפועל באר שבע משתמשת במערך 3-5-2/5-3-2 לעיתים קרובות, ואפילו משחקת כך באופן דיי קבוע במסגרות האירופיות. אבל באר שבע אינה היחידה. עוד כמה קבוצות בארץ מנסות לשחק בשיטת ה3-5-2, למשל מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, אבל לא תמיד הן מצליחות בשיטת המשחק הזאת, שמאופיינת בתהליך למידה לא פשוט בכלל, ואופי יחודי של סגל השחקנים.

מכבי חיפה של השנה יכולה וצריכה להשתמש במערך 3-5-2 בגלל הסגל הנפלא שלה, עם שחקנים כמו וורמוט, קהת ואלברמן שיכולים להחזיק את האמצע, שחקני הגנה כמו דוס סנטוס המהיר וקינן המנוסה, עם חלוצים כמו קלאוס ודמארי שחקני השפיץ, ועם שחקני כנף כמו מאבוקה ורוקאביצה, ותוספת הכוח המשמעותית בדמות מאור בוזגלו, מכבי חיפה של השנה פשוט תפורה על המערך ההתקפי של 3-5-2.

לפני שמכניסים את הקבוצה להלם מהמערך המורכב, צריך המאמן לשאול את עצמו מספר שאלות:

1. האם הקבוצה שלו עם אופי התקפי או הגנתי?
2. האם להשתמש במערך לאורך כל המשחק או שינוי מערך תוך כדי משחק לפי מצב הקבוצה?
3. האם יש לו את השחקנים המסוגלים להתמודד עם המערך?
4. האם להשתמש במערך ה3-5-2 בכל משחק או להיות תלוי בקבוצה היריבה?

בואו נקח לדוגמא את הפועל באר שבע, שבליגת העל משתמשת במערך ה3-5-2 כשהיא פוגשת יריבות חזקות, ובכך משתלטת על האמצע באופן מוחלט עם שחקנים כמו ג'ון אוגו ומהארן ראדי, באירופה הפועל באר שבע מגיעה יותר עם אופי הגנתי בתור קבוצת אנדרדוג, וברק בכר פותח במערך 3-5-2  הגנתי שהוא יותר 5-3-2, והשתמשה בתור בלם שלישי באובידיו הובאן, שלמעשה תפקידו הטבעי הוא קשר אחורי, אבל ברק בכר (הגאון) רוצה לתת לעצמו את האפשרות בזמן פיגור להפוך את מערך הקבוצה ל-4-4-2 או ל 4-3-3 וכך לתת יותר כוח התקפי לקבוצה.

מכבי תל אביב גם התחילה השנה להשתמש במערך 3-5-2 בעיקר כי כמעט בכל המשחקים בליגה היא הקבוצה הדומיננטית והחזקה, ומין הסתם מחזיקה בכדור יותר מהיריבה, ובעזרת שימוש בשחקנים רבים בחלק ההתקפי, היא עושה לעצמה חיים קלים כשהיא לא נותנת לקבוצה היריבה הרבה אפשרויות לצאת קדימה. באירופה המערך שלה משתנה ל4-3-3 או ל4-5-1 כדי להשתלט על מרכז המגרש, וגם בשביל להתגונן בצורה יותר טובה לקבוצות אירופאיות ברמתה.

לסיכום מערך ה3-5-2 בצורתו ההתקפית ו5-3-2 בצורתו ההגנתית הפך לפופולארי בקרב קבוצות ברחבי אירופה, וגם בישראל. המערך הוא גמיש ויכול להתאים לקבוצות שרוצות לגוון את שיטת המשחק שלהם לפי האירועים במגרש, בעיקר בגלל שינוי המגמה העולמי של שימוש ביותר שחקני התקפה. עם זאת, אם המאמן לא מעביר את המערך בצורה נכונה לשחקנים, ולא משתמש בשחקנים מתאימים, הרי שזהו מתכון בטוח לתבוסה מוחצת.

לטור 100 שנים של טקטיקה // אביב בצון