בסדרת הכתבות שהתחלנו בשבוע שעבר נסקור בכל פעם את המועמדות לאליפות בליגות השונות וניתן עוד דגש קטן על קבוצה/שחקן שכדאי לשים לב אליהם. בסוף כל כתבה נהמר על הקבוצה שתזכה באליפות בסוף העונה (כל הנתונים הם במסגרת הליגות המקומיות בלבד!). בפרק הראשון בסדרה דיברנו על הליגה הצרפתית ובפרק השני נדבר על השכנה מארץ המגף – הליגה האיטלקית.

הפעם נחזור לעונת 2003-04, עם הדרבי המשוגע בסיבוב השני, שהוציא סופית את אינטר ממאבק האליפות והרחיק את יובנטוס מהתואר. 

הערב ייערך גמר אליפות העולם למועדונים בין אלופת אירופה, באיירן מינכן לטיגרס המקסיקנית. המדור הנוסטלגי נזכר בגמר 1994 ובשנה המסויטת של הבלם האיטלקי, אלסנדרו קוסטקורטה.

שחקן עם רזומה ענק, ששיחק במיטב הקבוצות ביבשת ואולי לא היה הבורג המרכזי בכל קבוצה ששיחק, אבל ללא ספק היה בורג משמעותי בכל מקום שבו היה. זה מה שמילאן צריכה.

פיולי עושה שתי החתמות שישנו את המשך הדרך - האחת היא חזרתו בגיל 39 של האריה זלאטן, אך ההחתמה הנוספת, שקצת עברה מתחת לרדאר של מרבית חובבי הכדורגל, שכן היא פחות נוצצת ומעניינת, היא החתמתו של סימון קר בהשאלה לחצי עונה.

שלוש קבוצות חותמות את 2020 עם חיוך ועם הרבה תקווה שהשנה החדשה תהיה 'שלהם'. המשותף לשלושתן, אחרי עשור הן יכולות להשיב אליהן את תואר האליפות.

ההצלחה של מילאן היא קודם כל בשינוי החשיבה המסורתית של המועדון, הגניבה של פלוריאן וירץ מתגמדת לעומת הפוטנציאל שטמון בו, ואיך הפכו מיכה ואצילי לרכש הכי לוהט של חלון ההעברות על אף הבעיתיות שבהחתמתם. וגם, המלצות למשחקי השבוע הבא - דרבי בלונדון, דרבי בתל אביב, והקבוצה הכי חמה בחודש האחרון באירופה

לאחר שצלח את טבילת האש במדים האדומים-שחורים ורשם 31 הופעות בליגה בעונה שעברה, איסמעיל בנאסר שנרכש ב-16 מיליון אירו בלבד מאמפולי בקיץ שעבר,הפך לעמוד התווך בקישור המילאנזי

עונת ההפתעות או לא להיות - אי אפשר להתעלם מהעובדה ששנת הקורונה מחוללת הפתעות גם בכדורגל. אנו רואים שחל שינוי גדול מאוד בחמשת הליגות הבחירות

אז אחרי שבחלק הראשון נזכרנו בשמות המרגשים מאותה העונה וניסינו להבין מדוע היא נשכחה במרוצת השנים מהזיכרון הקולקטיבי של רוב אוהדי הכדורגל בעולם, בחלק השני אנסה לשים את הזרקור על כמה סיפורים יפים מעונת האליפות של מילאן ב-2010/11 ששווים אזכור