ביום חמישי נקלעתי לגמר הגביע עם שני הבנים. איך בית"רי כמוני הגיע לשם, מה ההתרשמות שלי מהמשחק, איך זה להיות במשחק שאתה נייטרלי בו לחלוטין ואיך היה לשבת עם אוהדי מכבי, על כל זה רציתי לכתוב אך מאז המשחק יש לי רק דבר אחד בראש.

הגיע הזמן לבדוק איפה עומדת הליגה שלנו ביחס לאירופה, ומה זה בעצם אומר על ליגת העל ועל הכדורגל הישראלי עצמו. נבדוק את הגיל הממוצע של השחקנים ששיחקו בפועל, משך הזמן שלהם בקבוצה, כמות הזרים וכמות השחקנים שגדלו במועדון

מסכים, הפועל קבוצה חשובה, עם היסטוריה, מסורת וקהל לא רע בכלל, אבל להלן כמה עובדות שאולי פרחו (או נמחקו בכוונה) מזכרונם של כמה מהסניגורים

מטומטם מי שחושב שקבוצת כדורגל יכולה להתנהל בלי תוכנית ארוכת טווח ובלי סגל קבוע. אמיר כבירי הביא רכבת אווירית של שחקנים והחתים אותם על חוזים ארוכי טווח. אחרי חצי שנה הוא כבר שחרר כמה, ושילם להם את מלוא החוזה. ניהול כספי גרוע.

הפיתרון לחלק מהבעיות לעיל מורכב לדעתי מחמישה שלבים

בפרק 41 דיברנו על: באר שבע אלופה! מכבי תל אביב לא אלופה! קרבות צמרת והתחתית בליגת העל וניתוח חצי הגמר הראשון של ליגת האלופות.

זו כבר לא אליפות שהוכרעה ברגע האחרון על חודו של משחק, אלא עונה שלמה שבה הפועל באר שבע עלתה על היריבה שלה בכל פרמטר, מהרגע הראשון ועד לאחרון. פשוט הקבוצה הטובה בארץ.

אם האליפות הקודמת סימנה את העצמאות והשחרור, האליפות הזו מסמלת את העוצמות שצברה הקבוצה בהמשך, את הגדילה שלה ואת העליונות שביססה לעצמה מעל הליגה.

ברקת קנתה את לב האוהדים, ואתמול בדקות האחרונות של המשחק, במקום שרבים מבעלי המועדונים היו מפזרים חיוכים בתא הכבוד, ברקת ישבה דרוכה ביציע האוהדים באצטדיון בנתניה, כאחרונת האוהדים עד לשריקה האחרונה.

המון משחקים חלשים משוחקים בליגת העל במהלך העונה ולכן הגיע הזמן לערוך כמה שינויים בליגה שישתלמו בטווח הארוך