בראיון למכללת ספורט פאנל השבוע, מספר אוראל דגני, קפטן הפועל ת"א, על הנידוי במכבי חיפה, הקשר הסבוך ורב המהפכים עם הפועל ת"א, העונה החולפת בליגה הלאומית וכמובן מעניק לנו הצצה להפועל ת"א שאנו צפויים לראות השנה.

אחד ממועדוני הפאר, שהצמיח שחקנים ואנשים שתרמו רבות לספורט הישראלי, מוצא את עצמו, בפעם השנייה בתוך 5 שנים, בדרך לליגה א'.

בעידן שאחד ממאפייניו הבולטים הוא זילות השימוש ברגשות, אני צריך להסביר לכם על הסף מה אני לא, כדי להרוויח את אמינותכם בכאב שלי על הפועל פ''ת

היום בערב או גג בשבוע שלאחר מכן, הפועל ת"א תבטיח את העלייה לליגת העל כעבור 11 חודשים מרגע הירידה הכואב באצטדיון בנתניה במאי האחרון

לפניכם מספר שחקנים שיש להפועל תל אביב סיכוי ריאלי להחתים לעונה הבאה ויכולים להוות עבורה תוספת כוח משמעותית.

כמה שחיכיתי לציין לטובה את "המושבה" בנושא התחבורה! כששואלים אותי על אידאל לנגישות, הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא תחנת הרכבת במרחק 5 דקות הליכה(!) מהיציע

תמיד ידענו שבלאומית הכל יכול לקרות והעונה זה ממש כך, כי חצי ליגה נלחמת על הפלייאוף העליון ואפילו על העלייה

לא חשתי אף פעם את מה שאני חש עכשיו. מעולם לא הייתי לי ידיעה כזו בראש שרצה לה הלוך ושוב - אתה אוהד של הקבוצה הגרועה בליגה

הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן. הפועל תל אביב של השנים האחרונות היא קבוצה קטנה. קבוצת כדורגל עם שחקנים בינוניים, מאמנים מדרג ב' ואפילו אחד שצריך לחשוב על שינוי מקצוע ולחזור לפרשן

כבר לפני כחמישה חודשים, כאשר מונה מוטי איווניר הסמל הצהוב לעמוד על הקווים של האהובה האדומה שלי בעונה הקרובה והקשה בליגה הלאומית, כתבתי על חוסר שביעות הרצון שלי מהמינוי שלו, וציינתי שאני הייתי ממנה על חשבונו סמל אדום אמיתי כדוגמת שייע, משה סיני או גילי לנדאו.