משחקי הנבחרת השבוע מלמדים על השינוי של תדמית הנבחרת בכחול לבן דרך מספר 7 שלה, מספר 7 של פורטוגל נדבק בקורונה ומה זה אומר על הדמויות להערצה שלנו, והקורונה חושפת את כשלי טורנירי הנבחרות. וגם סוף שבוע מטורף עם משחקים מליברפול, מנצ'סטר, גלזגו, הופנהיים, מילאנו, אבו דאבי, קזבלנקה וליסבון

נעל הזהב האלטרנטיבית - דירוג הכובשים הגדולים בעונת 2019/20

כשמסתכלים השנה על ריאל מדריד ובמיוחד על חוליית ההגנה שלה ועל כמות הכיבושים שלה, מבינים היטב את הכותרת - 23 שערי ליגה כבשו שחקני ההגנה והקישור האחורי של הבלאנקוס. מספר יוצא דופן.

כמו הרבה ויכוחים שקשורים לרונאלדו גם הויכוח הזה הפך די מהר למתיש לגמרי עם טיעונים כמו "הוא פחדן", "אכפת לו רק מהאגו של עצמו" ו"הוא רק רוצה את תמונת הניצחון" שעפו לאוויר. אבל האמת שהבעיה של סידור בועטים היא בעיה מעניינת, רק צריך לבוא אליה מכיוון יותר טקטי ולוגי, כמו למשל להשתמש בתורת המשחקים.

בטח שמעתם על ג'ורג' פלויד. מותו מתחת לברכו של שוטר הביא גל התמרמרות נרחב לא רק בארצות הברית אלא גם ברחבי העולם.

לא ברור עדיין אם תתחדש העונה של ליגת האלופות, אבל יש אנשים מסוימים שחייבים לזכות בה לפחות פעם אחת עד סוף הקריירה. אצל רובם אפשר לומר עוד פעם אחת.

הרבה אנשים עם היסטוריה כל כך קשה יכולים להגיע למקומות שונים - חלק מהם יהיו בדיוק כמו הוריהם, כמה יצליחו לשים את הכאב מאחוריהם לאחר טיפול או שאפשר לעשות כריסטיאנו רונאלדו - לקבל מהשמיים מתנה ולהשתמש דווקא בדרייב הטראגי בזמן שאתה נלחם להיות בדיוק ההיפך ממי שגידל אותך

מכיוון שאף אחד, אבל באמת אף אחד, לא יודע איך יראה חלון ההעברות הראשון בעידן הקורונה, החלטתי ללכת קצת יותר מעשור לאחור אל קיץ 2009. מעבר לסמליות והבנאליות של ללכת עשור לאחור, חלון ההעברות שלפני עונת 2009/10 היה מעניין מכיוון שהוא פשוט שינה את הכדורגל. בפרק הראשון סקרנו את מקומות 10-6 והפעם הטופ 5.

מה משותף ללורנצו אינסינייה, פאפו גומז, קאנטה, רוברטו קרלוס ומראדונה? כל השחקנים האלו הם 6'5 (1.68 בקירוב) או פחות.

בשבת האחרונה, ה-8 לפברואר, התחלתי לחשוב על השוואה מעניינת - יובנטוס וג'ון ג'ונס