השנה היא 2035 ולאחר עשרות שנות דשדוש והידרדרות, יום הדין של הכדורגל הישראלי הגיע וגורלו נחרץ. לכן בחרנו עבורכם, אוהדי הכדורגל הישראלי המותשים, קבוצה חדשה לאהוב ולעודד, כזו התפורה למידותיכם.

ברצוני לשים את האצבע דווקא על החלק ההגנתי של הירוקים, שאמנם בניגוד ליריבה הצהובה לצמרת לא שמר על רשת נקיה סיבוב שלם, אך אם נעיף מבט בטבלה נראה שממוצע הספיגות של הירוקים השנה הוא הטוב ביותר מזה שנים

כמות הפסקאות שכתבתי ומחקתי לפני שהגעתי לגרסה הסופית של הפוסט הזה היא עצומה. גם עכשיו אני לא חושב שיש לי את המילים הנכונות לתאר את התחושות שלי ושל שאר אוהדי הפועל באר שבע (ואולי גם של קבוצות אחרות) ביחס למאור מליקסון ולפרישה שלו היום, אבל זה הכי טוב שהצלחתי.

זה לא סיכום עשור, כי הסיפור מתחיל בכלל ב-2006. זה לא סיכום, כי סיכום כותבים על דברים שהסתיימו ואני מקווה שהסיפור הזה לא נגמר.

את הטקסט שלפניכם כתבתי לפני משחק הפרידה מדקל לפני כשנתיים. המשחק, אגב, הסתיים בהפסד מביך 1:0 להפועל עכו. איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום...

בפרק #144 העמקנו במאבק האליפות ועל הסוגיות שמטרידות את שתי המוליכות, שוחחנו על בית"ר וב"ש וניסינו למצוא פתרונות חליפיים לעונש רדיוס 

אז איך היה העשור האחרון מבחינתי? מי שהתעניין קצת בכדורגל בעשור האחרון יודע כבר שאין צורך אפילו לקרוא את ההמשך כדי לדעת שהיה לי חרא של עשור, אבל עדיין, בואו נצלול קצת לעומקי הדכדוך

מי שקורא את הטורים שלי יודע שאני מעריץ את איביץ', מוחל לו על שטויות וטעויות ושם בו את מבטחי.. אבל די! הקרדיט אזל היום

הַקְּבוּצוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּלִיגַת הָעַל קִבְּלוּ כָּל אַחַת בָּלוֹן בְּצִבְעָן. קָפְצוּ הָאוֹהֲדִים בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן- לְכָל קְבוּצָה עַכְשָׁו יֵשׁ בָּלוֹן!

המשחק של אתמול טרף את הקלפים של מי שעד לא מזמן היה שחקן הפוקר הטוב ביותר בארץ.