האירוע עומד להתחיל. האנשים מתחילים לתפוס את מקומם בזה אחר זה, האורות נדלקים, השחקנים מקבלים את האות והנה הם עולים. כצופה, אתה יודע שצפויות לך עכשיו 90 דקות של אסקפיזם טהור. השחקנים שהתאמנו שעות רבות, יודעים על המשברים והייסורים שעומד לעבור גיבור המחזה, והסוף? הסוף ידוע מראש.

כפרפרזה למחזה בתיאטרון, אם כל העולם הוא במה, אז הבמה עשויה מדשא והשחקנים רצים אחרי כדור. כאמור, אם היה צריך לבחור ז׳אנר לכתיבת מחזה על נבחרת ישראל בכדורגל, כנראה שהמחזאי היה בוחר בטרגדיה. הטלטלות, הקשיים וגם המזל שלא שפר על הנבחרת בכחול- לבן, מנציח עד כמה גדולה היא האכזבה שעובר גיבור המחזה.

כידוע, פגרת הנבחרות בחודש ספטמבר הפכה לפרק זמן שבו אוהדי הכדורגל בארץ מקווים שתסתיים ושיחזרו משחקי הליגה. אי אפשר להאשים את הקהל בחוסר העניין שלו בנבחרת, משום שבדרך מדהימה היא מצליחה לאכזב גם במקום שאין בו ציפיות. נבחרת ישראל הפכה ללא רלוונטית בעיני האוהדים והתקשורת. כביטוי לכך, במקום לדבר על ההזדמנות החד פעמית להעפלה, במשך שבועות כולם עסקו בדבר שהכי פחות מעניין את אוהד הנבחרת, אבל כן יכל להיות שעשעון טלוויזיוני לא רע – "מי יהיה המאמן הבא של נבחרת ישראל".

תחושת האפטיות כלפי הנבחרת, בנוסף לקפריזות של אופ"א לשנות סדרי עולם, גורמת לאנשים לא להבין מי נגד מי ובאיזה טורניר. בשביל לעשות קצת סדר בבאלגן, המשחק החשוב ביותר ייערך ב-8 באוקטובר נגד סקוטלנד בחוץ. משמעות ההתמודדות נגד סקוטלנד היא שנבחרת ישראל רחוקה בעצם שני גמרים מהעפלה ליורו. 180 דקות מהטורניר בו זוכה הנבחרת הטובה באירופה.

מדהים איך במשך שנים ארוכות התעקשה והתמידה נבחרת ישראל להיות לא רלוונטית בכל קמפיין מוקדמות באשר הוא, וברגע אחד פשוט הרסו לה את ההמשכיות. משום מקום, היקום החליט שהוא יודע יותר טוב מהנבחרת מה טוב בשבילה, וייצר עבורה הזדמנות חד- פעמית להעפיל לטורניר גדול. האם מישהו טרח לשאול את הנבחרת אם היא בכלל מעוניינת להגיע למעמד הזה?

נבחרת ישראל ניחנת בארסנל עם מלאי עתיר באכזבות וכישלונות בשנים האחרונות. למרות זאת, כולנו מלאי תקווה שנשוב להתרגש מנבחרת ישראל. יותר מדי זמן עבר מהימים שאוהדי הכדורגל בארץ חוו הצלחות ורוו נחת מהנבחרת. במחזה כמו זה שלנו, השחקנים כן יכולים לשנות את הסוף. אנחנו נייחל לכך.