מרקו אסנסיו. אנשים ראו בו הכישרון העולה בכדורגל, קצת לפני התקופה שבה עוסמאן דמבלה וקיליאן אמבפה פרצו לתודעה של כולנו. אך מאחורי ההצלחה הגדולה שלו, יש סיפור. ואחד לא פשוט בכלל.

יורו 2020 הבא עלינו לטובה בעוד פחות מחצי שנה הולך, להערכתי הפסימית, להיות טורניר כושל מכל הבחינות. גם בגלל הרעיון השנוי במחלוקת של טורניר הפרוס על פני כל היבשת, אבל גם בגלל העובדה שהוא יכיל, כמו קודמו, 24 נבחרות.

אחד הפרסים האישיים הנחשבים בעולם הכדורגל הוא נעל הזהב המחולקת לכובש המצטיין בליגות האירופיות. כדי לערוך השוואה מקיפה ורלוונטית יותר בין הכובשים המובילים בליגות הבכירות באירופה יצרתי את נעל הזהב האלטרנטיבית 

אז איך היה העשור האחרון מבחינתי? מי שהתעניין קצת בכדורגל בעשור האחרון יודע כבר שאין צורך אפילו לקרוא את ההמשך כדי לדעת שהיה לי חרא של עשור, אבל עדיין, בואו נצלול קצת לעומקי הדכדוך

הנה לפניכם רשימת חמש הקבוצות הטובות של העשור האחרון

לבשאקשהיר יש את שקרטל, קלישי ודמבה בה. ולבשיקטאש את אלנני, רואיז ויילמאז. לפנרבחצ׳ה יש את מוריקי, בלוזוגלו, גוסטאבו ודיראר. ולגלאטסראיי את פגולי, אנזונזי, באבל ומוסלרה. לטרבזונספור יש את סורלות׳, סטארידג׳ ו-וואקמה. וסיבאספור? לה יש לב ונשמה.

בשישי למאי, חודש יוני 2009, הוכתר לו אביר של כבוד בברצלונה, אנדרס אינייסטה, אז כבש את השער המצמרר בחצי הגמר נגד צ'לסי, היריבה הטורדנית.

אחרי מתיוס ודי סטפאנו, הטור הבא על השחקנים הגדולים בשנות ה-50' הוא "נפוליאון של הכדורגל". הנה הסיפור של ריימונד קופה, או בשמו המלא ריימונד קופצ'בסקי.

בכתבה הבאה נסקור את השיאניות מבחינת רצף אליפויות באירופה. לדירוג נכנסו קבוצות שהרצף שלהם נמשך לפחות עשור, ולא לא תמצאו פה נציגות מהליגות הגדולות.

כל הסופרלטיבים על זהבי כבר נאמרו, אך מעניין לבחון את גדולתו של זהבי מזווית אחרת שנדמה ונשפטת בצורה מעט סלחנית כשמדובר בכוכב הישראלי – הישגיות קבוצתית.