מעבר למשחקים בבית הישראלי, שם אנחנו עדיין מקווים שיהיה לנו סיכוי להעפיל ישירות, יש גם את המשחקים ששווה לעקוב אחריהם בקשר לחזית הנוספת, פלייאוף העפלה ליורו. מעבר לכל, יש גם סתם לא מעט משחקים מעניינים. אז קדימה, בואו נצלול.

לא מעט שחקני כדורגל מגיעים היום לגילאי 34-35. יש כאלו שגם יותר, גם במציאות השוחקת של היום, יש שמגרדים את ה-40. שיטות האימון השתפרו, גם התזונה היא יותר מאוזנת. אך מה תגידו על שחקן בליגה הראשונה באנגליה שהחזיק מעמד עד לגיל 50? מי שלא מכיר (וגם מי שכן), הנה לפניכם הסיפור של סר סטנלי מתיוס.

מנור סולומון רבותיי, הוא ממש לא הילד של כולנו. כוכב ניגרי ששיחק בעבר בליגה שלנו ומחורר רשתות בפרמייר ליג? ישראלי לנצח. בעלים יהודי לקבוצת פאר? קדימה תחושות סימפטיה והזדהות

איך הפכתי לאוהד של אינטר מילאן? בשביל זה צריך לחזור במנהרת הזמן 55 שנה אחורה, לקיץ 1964. אני, בן עשרה צעיר בעיר הולדתי הקטנה, רדאוץ, אי שם בצפון רומניה

פתיחת העונה הביאה איתה בשורה, לא מדובר בקרלס פרז ואנסו פאטי הצעירים המבטיחים שמביאים איתם את העתיד הזוהר, אלה בעובדה שברצלונה חוזרת למערך ה"9 מזויף"

כמו שבתחנות הרדיו יערכו את מצעדי העשור במוזיקה, אני גאה להציג בפניכם את מצעד המשחקים הגדולים בליגת האלופות בעשור השני של שנות ה-2000. ועכשיו, לחלק הראשון של המצעד: מקומות 11-20

פרו ורצ'לי, אימפריית העבר של הסרייה א' ניצבת בפני האתגר הגדול בתולדותיה - החזרה לליגה הראשונה באיטליה.

רגע אחרי העונה המטורפת שהייתה לנו בליגת האלופות ורגע לפני שהעונה החדשה במפעל מתחילה ישבתי כדי לבצע את המשימה הבלתי אפשרית: למצוא מגמות בכאוס, לחזות את הבלתי צפוי ולמצוא הגיון במהפכים.

אם זכייה באליפות עם קבוצה מפתיעה היא ערובה לכך שהמאמן הוא טוב? גאון? אדיר ובטוח יכול להצליח במקומות אחרים? אולי. אבל כמו שהסיפורים של המאמנים הבאים יכולים להעיד, זכייה באליפות היסטורית עם קבוצה קטנה או יחסית נחותה לעומת יריבותיה אינה מבטיחה הצלחה כלשהי בעתיד.

הקבוצה המעניינת ביותר בליגה הבלגית העונה מבחינתי ההיא דווקא העולה החדשה ומיודעתנו מהעבר - מכלן.  כזכור, ימי הזוהר של המועדון היו בסוף שנות ה-80'