Tag Archives: הזוית

למה אני לוקח אתכם לטיול במורד סמטת הזכרונות? מכיוון שיש לי שריטה. יש שאומרים שריטה עמוקה. לשריטה שלי קוראים אלירן עטר. (הו, אלירן עטר) קשה לי להסביר איך זה התחיל.

בכדי להבין עד כמה איכותי הדור החדש של הכדורגלנים האנגלים ביחס לשאר העולם, מומלץ לקפוץ אחורה בזמן ל-2017, השנה בה כבשו האנגלים הצעירים את העולם כולו.

ברק בכר צריך לקבל החלטה, ואיך שלא יהפוך אותה יהיה לה צד טוב וצד רע.

ביום ראשון, קצת אחרי החגיגה של ערן זהבי בסמי עופר, נפגשו שני הנרטיבים הללו למשחק באמסטרדם

רגע לפני השבוע שיכריע גורל של עונה שלמה, זמן להיזכר בשלושת תצוגות השיא של ירושלים באירופה, בתקווה שאחת מהן תפנה מקום על הפודיום בחודש הקרוב.

קצת יותר משלוש שנים אחרי משחקו האחרון במדי מיאמי ובנ.ב.א בכלל, כריס בוש יזכה בכבוד של לראות את הגופיה והמספר שלו יוצאים לגמלאות בגבהים של האמריקן איירליינס ארנה. רגע מתוק, כזה שכל שחקן מייחל להיות חלק ממנו יום אחד, אבל במקרה של בוש, זה מגיע הרבה יותר מוקדם ממה שהוא תכנן. התחלה, אמצע וסוף בחירת סנדוויץ' בין כרמלו אנתוני ודוויין …

הָיִיתִי רוֹצָה לְרֶגַע לִהְיוֹת סַבָּא מְבֻוגָּר שֶׁהָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא זוֹכֵר זֶה כֵּשְׂעֵרָן זְהָבִי כָּבַשׁ אָז אֶת הַשַּׁעַר;

דקה 34, אלי דסה מעביר כדור רוחב מדוד, ראש לבן פוגש בכדור והוא עף לרשת. נדב יעקבי קורע את האוזניים עם הצעקות של שמו של כובש השער (הפעם בצדק לשם שינוי), אבל אני לא צריך אותו בשביל לדעת – זה גול של ערן זהבי.

תגידו, נגמר כבר המשחק? בטוח? כמה זמן הוא הוסיף השופט? ניצחנו? בטוח? אין מה לעשות. כשמדובר בנבחרת ישראל אי-אפשר להיות רגוע, גם אחרי שריקת הסיום...

גם אם אתם לא אוהדי כדורגל מושבעים, אתם לא רגילים לראות את פפ גווארדיולה במצב שבו הוא תופס את הראש ולא מצליח להאמין למראה עיניו אחרי עוד הדחה מליגת האלופות.