אחרי שבטור הקודם דירגנו את מקומות 10-6, קבלו במחיאות כפיים סוערות את חמשת המקומות הראשונים במצעד ההפתעות הגדולות של הכדורגל הישראלי בעשור האחרון

הַקְּבוּצוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּלִיגַת הָעַל קִבְּלוּ כָּל אַחַת בָּלוֹן בְּצִבְעָן. קָפְצוּ הָאוֹהֲדִים בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן- לְכָל קְבוּצָה עַכְשָׁו יֵשׁ בָּלוֹן!

עונת 2020 של כדורסל בכיסאות גלגלים נפתחה בחמישי האחרון (12/12) במשחק בין "אילן רמת גן" ל"אילן תל אביב" ולמשחק השני של ליגת העל הזו, התייצבתי, עם בני משפחה ועם חברות וחברים יקרות ויקרים, במגרש הספורט של בית הלוחם בשכונת אפקה אשר בעיר הקודש תל אביב. 

המשחק של אתמול טרף את הקלפים של מי שעד לא מזמן היה שחקן הפוקר הטוב ביותר בארץ.

קראתי את הכתבה של מיכל צורן ב"טיים אאוט" על התנהגותם הברברית של אוהדי מכבי ת"א ולא יכולתי לעצור את עצמי מלפרוק את עצביי על המקלדת

בעשור החולף לא היו המון סינדרלות כאלה בכדורגל הישראלי, אבל עדיין היו כמה שהשיגו מעל ומעבר למצופה. אני מתכבד להגיש לכם כאן את רשימת 10 ההפתעות הגדולות בכדורגל הישראלי בעשור הזה. מתחילים ממקומות 6-10.

סופשבוע סטנדרטי בליברפול: ניצחון + צמד לסלאח. אהה, וגם קלופ האריך חוזה...

לא ממש הכרתי את אדגר דווידס, וזאת היתה חתיכת הפתעה., דווידס היה מדהים במרכז הקישור ביחד עם סיידורף, הוא לא הפסיק לרוץ, לחלץ כדורים, להיכנס לעומק.

איך נטע לביא מפגיז מ-20 מטר אחרי דריבל מלא בביטחון בעוד פלומיין מאבד עוד כדור שכמעט מוביל לספיגת שער. איך הבלם הצעיר והמבטיח שהגיע מספרד מתנהל באיטיות אחרי חלוץ אשדודי גנרי? מה פספסנו אני שואל

לצד הישגים מרשימים, רוסיה בעידן המודרני, ידועה לשמצה עקב תהליך הסימום השיטתי של אנשי הספורט שלה למה דווקא אצל הרוסים זה ככה?