אחרי שבטור הראשון נזכרנו בחמישה מקרים שונים מחמישה ענפי ספורט שונים בחמישה עשורים שונים, הפעם נתמקד בכדורגל, וננסה להבין האם מה שאנחנו זוכרים שקרה, אכן באמת קרה?

לאורך החיים אנחנו עומדים בפני אתגרים ומכשולים בדרך למטרה של חיינו, הגשמת חלומות או סתם עוד משימה בדרך אל היעד הגדול. לפעמים אנחנו מרימים ידיים, לפעמים מזניחים את החלום ולפעמים פשוט נגמר לנו הכוח. וברגע הזה כשזה קורה, אני מציעה לכם לפתוח את הטלוויזיה, או את האינטרנט ולצפות בתחרות קפיצה לגובה עם מוט.

5 דוגמאות שונות ב-5 ענפי ספורט שונים שנפרשו על פני 5 עשורים שונים, ואולי חלקינו זוכרים אותם בצורה קצת שונה

סך הכל הגיוני לדרג את ריצת ה-100 מעל ריצת ה-200 מהרבה בחינות, אבל רגעי הקסם המעטים שהיו בריצת ה-200 מטרים, חקוקים לכל אוהד אתלטיקה עמוק בתוך הזיכרון.

לרגל יום השואה, מור שפייר חוזר אחורה לאולימפיאדת ברלין 1936 ומספר על ארבע פרשיות בצל אירוע הספורט הכי לא ספורטיבי בהיסטוריה

אני רוצה להתעכב בטור הזה דווקא בסיבות שהביאו לקו המחבר בין גיבורי העשור שהצליחו לשמור על רמת ביצוע אלוהית לאורך זמן וכנגד חוקי הזמן.

האם שמעתם פעם על מקצוע שמכיל כמה תחרויות אתלטיות בבת אחת? אז יש דבר כזה - קרב 7 אצל נשים וקרב 10 אצל הגברים.

בפרק #124 אירחנו את דן סלפטר, מאמנה האישי (וגם בעלה) של לונה צ'מטאי - שיאנית ישראל הנוכחית בריצות ל-1,500 מטר, 2000 מטר, 3,000 מטר, 5,000 מטר, 10,000 מטר, 15 קילומטר, 20 קילומטר, חצי מרתון, 25 קילומטר ומרתון .

בין כל האצניות הקנייתיות, האתיופיות והאמריקאיות הייתה אצנית אחת דרום אפריקאית, קסטר סמניה שמה, אבל היו משהו מוזר בסמניה: היא הייתה יותר גבוהה מכל האצניות, יותר רחבה מכל האצניות, יותר שרירית מכל האצניות, בעלת מבנה גוף יותר טרפזי מכל האצניות, קול יותר נמוך משל שאר האצניות וגם תוצאות הרבה, אבל הרבה יותר טובות משאר האצניות

בתזמון מעניין התלכדו מועדי שני החגים - יום העצמאות הישראלי, ויום הנצחון הסובייטי. מבלי להוריד מערכו של הראשון, בחרתי להתמקד דווקא בשני ולספר על אלו שלחמו והגיעו מעולם הספורט, או שהמשיכו אליו למרות הכל.