בדרך כלל בדיבור שקשור לנבחרת יש נימה של יאוש ודיכאון, אפילו אצל אוהד אופטימי כמוני. לראות את האיצטדיון הריק היה פשוט עצוב. יציעים שלמים שלא נפתחו והצבע הכחול-לבן שלט ביציע רק בגלל המושבים הריקים.

אמנם אני פולני, אבל למה להיות שלילי? למה? איזה מחצית ראשונה מדהימה. ממש לפי ספר. כמו בסרטים. כמו בחלומות או כל הגדרה אחרת שתמצאו.

ראשית, דווקא ההצלחה בפלייאוף האחרון, שהסתיימה בהפסד בגמר המזרח לקליבלנד, הביאה את איינג' וסטיבנס להכרה כי ההרכב הנוכחי, סליחה הקודם, של הסלטיקס אינו מספיק, גם אם יוסיפו עוד כוכב.

לפי התוצאה, הפועל עולה בהליכה אחורה עם עיניים עצומות, אבל לפי היכולת שהיא הציגה, היא עולה בזחילה איטית.

מי שרוצה לעלות יתאמץ קצת יותר וישיג את המשאבים הנדרשים לעלייה, ומדובר בתקציבים נמוכים בהרבה ממה שמקובל בליגת העל. התקציב של מרבית הקבוצות בליגה הלאומית הינו בסדר גודל של 5 - 7 מיליון ש"ח בלבד.

החבר'ה מתעוררים קצת בפתיחת המחצית השניה ופירמינו מצליח סופסוף לעבור שחקן באחד על אחד, אבל כשהוא מנסה בעיטת קוטיניו מפינת הרחבה, זה לא יוצא כל כך קוטיניו. אחח, יא קוטיניו, אייכה?

המקום היחיד ברשת בו תוכלו לקרוא על הליגה הלאומית מאחד שבאמת ראה משחקים בליגה הזו, ולא מאוהד של הפועל ת"א או עיתונאי שבטוחים שהם נקלעו לכאן בטעות.

מה שבטוח זה שלתוצאת המשחק היום תהיה השפעה גדולה על ההתייחסות שלנו כאוהדים לקוטיניו, למרות שמדובר רק במשחק אחד.

אחרי שסופסוף סירבו סופית לניסיונות בארסה לרכוש את קוטיניו (חלמו על המיליונים שיקבלו?), הודיע הבחור ודווקא בערב שישי, שהוא רוצה לעזוב, סיבך לגמרי את המצב והכריח אותי לעדכן את הטור.

למעשה כל מרכיבי ההכנסות של הקבוצות גדלו בשנים האחרונות: זכויות שידור, חסויות ופרסום, הכנסות ביום המשחק והכנסות מסחריות אחרות.