אני מניח שרוב הקוראים כאן היו שותפים בשבועות האחרונים לדיון כזה או אחר שמילות המפתח בו היו: ניימאר, פאריס סט. ז'רמן ו-222 מיליון (דולר או יורו, מה זה חשוב).
אני גם מניח שהדעות אם ניימאר שווה או לא שווה את הסכום המדובר היו חלוקות וכל צד התקשה לשכנע בצדקתו את הצד השני.
אין לי שום כוונה להתייחס לסוגיה הזו מכיוון שלדעתי אין לאף אחד את היכולת לנתח את התועלות העתידיות, הספורטיביות או הכלכליות, שיצמחו לקבוצה הצרפתית אם אכן היא תבצע את העסקה, ויסלחו לי כל האנליסטים שמנתחים את שווי השחקן בהתאם לביצועיו עד היום. בנוסף, קשה לי לנתח את המניעים הנסתרים, אם הם באמת קיימים, של נסיכות קטאר ששולטת בקבוצה.
אז מה לגבי שחקנים אחרים שכבר שולמו בעבורם סכומים דימיוניים – האם פוגבה שווה 105 מיליון דולר? האם הוא הצדיק את ההשקעה ביחס לציפיות ממנו? ואם לא, האם יש סיכוי שיצדיק אותה? ברור שאין לי יכולת לענות על השאלות הללו, ולדעתי היחידים שיכולים באמת לענות עליהן הם אנשי מנצ'סטר יונייטד, אבל השאלה שבאמת מסקרנת אותי היא מה הסיבות הכלכליות שגרמו ליונייטד וגורמות לקבוצות אחרות להשקיע סכומים אסטרונומיים כאלה בשחקנים, שהם בעצם אמצעי יצור, שהתפוקה שתקבל מהם היא ברמת אי ודאות גבוהה ותלויה באינספור משתנים חיצוניים שלקבוצה אין שליטה עליהם?
אני חושב שהסיבה הכלכלית העיקרית שבגללה קבוצות משקיעות את הסכומים הללו היא שהן מאמינות שבעונה הבאה המוצר הזה, שקוראים לו שחקן כדורגל, ופוגבה זו רק דוגמא אחת, פשוט יעלה יותר ולכן עדיף לקנות עכשיו ומיד, ואולי גם לעשות עליו "קופה" כלשהי ע"י מכירה עתידית. אלה בדיוק אותם שיקולים שמניעים את הבורסות בעולם – לא מה החברה הרוויחה בעבר, אלא מה הציפיות שתרוויח בעתיד. לא מה המניה "עשתה" עד היום, אלא מה היא "תעשה" בעתיד.
הנחת היסוד המסתתרת היא שההכנסות של מועדוני הכדורגל ימשיכו לגדול ולצמוח ובהכרח תעלה גם רמת ההשקעות (רכישות שחקנים) ורמת השכר בענף.
זו בעצם שאלת המפתח בכדורגל העולמי כיום, ובכל גוף כלכלי קפיטליסטי – האם הגידול בהכנסות וברווחיות ימשך ובאיזה קצב?
אחד המקורות המהימנים לנתונים בנושא זה הוא הדו"ח השנתי של פירמת ראיית החשבון דלויט על ענף הכדורגל.
הדו"ח לסיכום עונת 2015-16 שפורסם לאחרונה, מצביע על המשך גידול מהיר בהכנסות, כשרק באותה עונה צמחו הכנסות חמשת הליגות הגדולות באירופה (אנגליה, גרמניה, ספרד, איטליה וצרפת) ב 12% לסכום של 13.4 מיליארד דולר.
כמובן שההכנסה הממוצעת של הקבוצות גדלה גם היא באופן מרשים בשנתיים האחרונות: באנגליה נרשם גידול של 25%, בגרמניה 19%, בספרד 26% ובצרפת ואיטליה נרשם גידול נמוך יותר. לפחות בשלוש הליגות הגדולות, שגם מהוות את החלק הארי בפעילות הכלכלית, נרשם גידול עצום בהכנסות שחורג מהמודלים הכלכליים המוכרים. הגידול הזה שימש להקטנת התחייבויות או דיבידנד לבעלים וגם לתשלומי שכר גבוהים או רכישת שחקנים בסכומים גבוהים יותר.
למעשה כל מרכיבי ההכנסות של הקבוצות גדלו בשנים האחרונות: זכויות שידור, חסויות ופרסום, הכנסות ביום המשחק והכנסות מסחריות אחרות. העובדה הזו מחזקת את הציפייה להמשך המגמה של גידול בהכנסות, מה גם שברוב הליגות הגדולות נחתמו לאחרונה הסכמי שידור חדשים ויקרים יותר.
לדעתי הגורם העיקרי שתומך בהמשך הצמיחה הזו, הוא הכסף הגדול שמגיע מהשווקים המתפתחים וממדינות העולם השלישי, אם זה ע"י רכישת קבוצות או השקעה בהן (קטאר ופאריס, האמירויות וארסנל וכו') או ע"י מכירת זכויות שידור ומוצרים, וקבלת חסויות ותקבולים מפרסום מהשווקים העצומים של המזרח הרחוק. הפוטנציאל הכלכלי בשווקים הללו הוא עצום ומרבית הקבוצות הגדולות משקיעות הרבה מאמצים שם.
לזכותן של הקבוצות יאמר שאם בעבר כל הגידול בהכנסות הלך לשכר השחקנים, הרי שבשנתיים האחרונות המגמה השתנתה וכספים הופנו יותר להשקעות וצמצום חובות.
אז מה בכל זאת יכול לעצור את מגמת הגידול בהכנסות ענף הכדורגל? בצבא קוראים לזה בלת"ם, כלומר בלתי מתוכנן, והדוגמא הטובה ביותר לכך היא חוק בוסמן ששינה את המבנה הכלכלי של הכדורגל האירופי וצמח בכלל מהחלטת בית משפט על חופש העיסוק.
קודם כל המצב הפוליטי עלול, או עשוי, להשתנות והברקזיט בבריטניה הוא דוגמה טובה לכך, ואיש אינו יודע איך המהלך הזה ישפיע על שוק הכדורגל. הבידוד המדיני של קטאר הוא דוגמא נוספת ומי מבטיח לנו שמחר השוק האירופי או ארה"ב לא יטילו כל מיני מגבלות כלכליות על מסחר והעברת כספים עם מעצמות המזרח הרחוק?
נושא נוסף הוא הטכנולוגיה, שאמנם תורמת היום לעליית ההכנסות, אבל בהחלט יתכן שעוד שנתיים – שלוש אנשים ישדרו עצמאית מהמגרשים והרשתות לא יסכימו לשלם סכומי עתק עבור זכויות שידור מיותרות.
גורם מעכב נוסף יכול להיות דעת הקהל והצופים שיתקוממו נגד העליה המתמדת במחירי הכרטיסים ושידורי הטלויזיה, וגם נגד שכר השחקנים הגבוה ותשלומי ההעברה העצומים.
קשה מאוד לחזות את הכיוון של כלכלת הכדורגל ויש לא מעט זרמים וגורמים שמושכים את העגלה לכיוונים מנוגדים, ועל רובם אין לקבוצות שליטה.
הכלכלה המסורתית מדברת על מחזוריות, כלומר מה שעלה צפוי מתישהו לרדת, אלא שהעולם הכלכלי המודרני כבר אינו מתנהג לפי התיאוריות שנוסחו לפני עשרות שנים. הגלובליזציה, הטכנולוגיה, חופש התנועה והנגישות למידע שינו את כללי המשחק. גם כלכלת הכדורגל אינה מכירה את התיאוריות המסורתיות והיא צעירה מכדי שנוכל להסיק מסקנות מההיסטוריה שלה.
אני בכל זאת מאמין בכללי היסוד של הכלכלה הישנה והטובה, ולכן לדעתי מגמת העלייה בהכנסות ורווחיות הקבוצות, סכומי ההעברות והשכר תימשך עוד עונה או שתיים ואחר כך תתהפך המגמה (דלויט חוזים כבר בעונה הבאה עצירת הגידול בליגה האנגלית), כך שקבוצה שתנהג בחוכמה ולא תתפתה להשקיע סכומי עתק ברכישות ולא תתחייב על משכורות עתק לתקופה ארוכה תצליח לשרוד כלכלית.
בכל מקרה, רק ההיסטוריה תשפוט האם ניימאר או פוגבה "שווים" את הסכומים שהקבוצות שילמו רק עבור הזכות להעסיק אותם ולשלם להם משכורות עתק.
