בסוף הצלחתי. 3 וחצי חודשים שכללו הרבה ליווים, נסיעות ברכבת, הפסקות, עצבים, ייאוש, תודות לאמא טרנסלייט ואבא אוקספורד וריי פארלור אחד, שבזכות הכנות, השנינות, המבט הרחב והנשמה שלו - למדתי הרבה על ארסנל והכדורגל האנגלי. לא רק של אז, אלא גם על זו של היום.

הם מפחידים, הם מהירים, הם חזקים, הם יכתיבו את הגז ויש להם את הפריט השולי הזה שנקרא מאמן, אבל אני באמת מאמין שארסנל יכולה היום לעצור את המכונה של הסיטי.

אי אפשר להישאר אדיש בפני איש הזה. האנדרייטד הכי אוברייטד, כמו שנוהגים לכנות אותו. שם שיוצר דיון מיידי כשהוא עולה בחדר.

בחלק השני נבדוק את הציונים שקיבלו הזרים החדשים בליגה במשחק הפיפ"א 17, ועל ידי כך ננסה לתהות על קנקנם של הזרים החדשים בליגת העל

אחרי עשרה חודשים – הפינה האהובה חוזרת! והיום – הדרבי התל אביבי מגיע לפינה, שנה אחרי ה-5:0 ההיסטורי.

או, אם תרצו: מדוע בזכות רכישתו של נמניה מאטיץ' העונה מנצ'סטר יונייטד תסיים לראשונה מזה 4 שנים מעל ארסנל.

הרבה אנשים תוהים לגבי יכולתו של השחקן היקר בהיסטוריה של ארסנל לעמוד בציפיות הגדולות, ואני חושב שישנם מספר מפתחות שמהם ניתן להסיק פחות או יותר, אם לקאזט יצליח בארסנל

שחקנים כמו גונאלון לא כלולים מבחינתי בהסכם הבלתי כתוב הזה עם המציאות. הם לא אמורים לעזוב. הם מהאלה שהיו שם תמיד ויהיו שם עד הפרישה, הם אמורים לחמוק מתחת לרדאר של העשירות יותר ולהיות איזשהו גל של רגש בים הכסף ששוטף את הענף.

יורו UNDER 21 שיתחיל הערב בפולין, לראשונה במתכונת של 12 נבחרות, הוא הטורניר האהוב עליי. הנה כמה שחקנים ששווה מבחינתי לשים עליהם עין באליפות הזאת

הלכתי למשחק פיפ"א 2017 לבדוק את ציון ה-Overall שחוקרי המשחק העניקו לשחקנים הזרים שהגיעו לליגת העל העונה. למה דווקא פיפ"א? כי זה מרגש. וגם...