אז כן, אחרי מיליארד שנות ציפייה, שמועות וקניות בפיפא, זה קרה – אלכסנדר לקאזט הוא שחקנה של ארסנל וזה סופי ורשמי.
הרבה אנשים תוהים לגבי יכולתו של השחקן היקר בהיסטוריה של ארסנל לעמוד בציפיות הגדולות, ואני חושב שישנם מספר מפתחות שמהם ניתן להסיק פחות או יותר, אם לקאזט יצליח בארסנל:
פרטנרים:
זה לא סוד, אבל זה חייב להיאמר:
אם אלכסיס סאנצ'ס ואוזיל לא יישארו (אוזיל כנראה יישאר, לגבי אלכסיס נדע בימים הקרובים יותר פרטים) גם אם לקאזט יתאמץ מאוד – הוא לא יצליח לעשות עונה שתשפיע יותר מדי על ארסנל. ארסנל תלויה אנושות בשניים האלה, ואם לא תצליח להגיע להסכם על הארכת החוזה שלהם, שמסתיים בקיץ, היא תהיה בבעיה ענקית, לא משנה כמה טוב לקאזט יהיה.
הסתגלות:
אלכסנדר לקאזט היה הכוכב הכי גדול של ליון בעשור הזה, חד וחלק.
אוהד הקבוצה, תוצר האקדמיה, כישרון שעולה מהספסל, שחקן הרכב, כוכב, מקום רביעי בטבלת הכובשים בכל הזמנים, קפטן, מושא להערצה – את כל השלבים הוא עבר, וכל סופרלטיב חיובי שיזרק בנוגע לשנותיו בליון כנראה יקלע למטרה.
בעיניי ישנם 3 מדפי הסתגלות בארון שלקאזט אמור לבנות באמירייטס:
1) המעמד: לקאזט פתאום לא הסטאר של הקבוצה.
בד"כ כששחקן עובר שינוי כזה, ייתכן שיהיה בו צד חיובי מכיוון שיהיה עליו פחות לחץ, אבל כאן זהו לא המקרה: כשאתה השחקן הכי יקר בהיסטוריה של מועדון מפואר כמו ארסנל, הלחץ לא רק שלא יירד, אלא יעלה פי שניים, וזה לא פשוט, גם אם אתה החלוץ עם אחוז הדיוק הגבוה ב-5 הליגות הבכירות בעונה החולפת.
לקאזט יצטרך להרוויח את מעמד הסטאר מחדש ולעבוד קשה פי שניים יותר מכל שחקן, ויהיה מעניין לראות איך הוא יסתגל למעמד החדש מכל הבחינות.
2) טקטיקה, רבותיי, טקטיקה: בליון לא משחקים עם קשר התקפי כמו אוזיל, אלא עם שלישיית אמצע חזקה, וזה משמעותי מאוד בנוגע לסגנון המשחק של לקאזט:
הוא היה רגיל לבוא לקחת את הכדורים מהקישור, הוא לא רגיל שיש פליימיקר שעושה את זה במקומו ומנווט את המשחק, וסגנון המשחק של לקאזט בתוספת התפקיד של אוזיל יכולים ליצור איזשהו 'פקק' באמצע של ארסנל ומשחק מאוד מבולגן, בהנחה שאוזיל יישאר.
ללקאזט יש גם יתרונות בפן הטקטי – הוא יודע לשחק בכנפיים, שם בעצם התחיל את הקריירה, והוא גם מסתדר נהדר במערך של שני חלוצים – כך היה בעונה הכי מוצלחת של ליון העשור, בחלקה שיחקה ליון עם נאביל פקיר ליד לקאזט בחוד, ואם ארסנל תדע לנצל את זה, היא תוכל להיות הרבה יותר מגוונת התקפית מאשר הייתה עם אוליבייה ג'ירו.
3) הסתגלות לכדורגל האנגלי:
המדף החשוב ביותר.
רוברטו סולדדו ושבצ'נקו יכולים להעביר על זה קורס, ואפילו זלאטן הגדול התקבל בחשדנות קלה ביונייטד רק בגלל הסעיף הזה.
בצרפת, לקאזט היה רגיל לשחק מול 4-3-3 בד"כ, ולא נגד מערכים מגוונים שקשה לשחק נגדם כמו ה-4-4-2 של לסטר למשל או 5 שחקני ההגנה של ווטפורד.
בנוסף, רוב הקבוצות בצרפת מוכרות את הכוכבים שלהן (כן, לאנגליה…) ובונות קבוצות חדשות מדי שנה, ככה שיותר קל לשחק מול קבוצות שנבנות מחדש מדי שנה, ועד שהן מוצאות את עצמן לקאזט כבר עם שני שערים.
ויש את ההסתגרות המסורתית של לפחות מחצית הקבוצות נגד ארסנל, הסתגרות שלא מאפשרת לשלוח את לקאזט לשטחים פנויים כמו שהוא כ"כ אוהב. לקאזט יצטרך לשפר את יכולות הבעיטה מרחוק והדריבל ולסגל לעצמו משחק מהיר בנגיעה כדי להתמודד עם ההגנות הצפופות האלה בהצלחה, ולא בטוח שיש בארסנל מי שיכוון אותו להתמודדות נכונה (היי ונגר).
אה, והרמה. אנגליה, צרפת, לא צריך לפרט יותר מדי. אלכסנדר לקאזט מגיע לליגה הטובה בעולם, לקבוצה שנמצאת במומנטום שלילי, עם תג מחיר מטורף על הגב והמון לחץ על הכתפיים. לא הולך להיות לו קל, אבל אם הוא יצליח להתגבר על כל המכשולים בדרך להצלחה, ארסנל תרוויח משהו שלא היה לה זמן רב – כוכב שהוא גם חלוץ וגם צרפתי.
שמעתם על מישהו כזה פעם?
