אם עד עכשיו מכבי הציגה פערים עצומים ביכולת ממשחק למשחק, עכשיו הם הלכו שם על האתגר החדש - פערים עצומים בין שתי מחציות.

אז רגע לפני שמתחילים את המאני טיים, ניסיתי לעשות סיכום ביניים של מה שהיה עד עכשיו

שלום לכל אנשי מכבי ת"א. אני יודע שקושיות זה בפסח ולא בפורים, אבל בכל זאת יש לי שאלה אליכם: אתם רוצים לקחת אליפות? אני מניח שהתשובה היא כן. עכשיו יש לי שאלה נוספת: איך בדיוק אתם רוצים לקחת אליפות?

העונה הזו רחוקה מלהסתיים ויש עוד שני סיבובי פלייאוף, אבל התוצאות האלה של מכבי מול היריבות לצמרת מעבירות מסר חד וברור לגבי המשך הדרך. מכבי מוציאה מעצמה יותר דווקא מול הקבוצות האלה.

יש דברים שאי-אפשר לקבל. יש מצבים שבהם אין שום דרך אחרת להגיב. מה שקרה למכבי ת"א הוא ביזיון ענק. עצום. מכל ההפסדים של מכבי בעידן ג'ורדי קרויף, זה אולי הכי מביש.

זה מסוג הנצחונות שקשה לדעת איך להתייחס אליהם, כי זה היה אחד המשחקים החלשים של מכבי העונה.

הרבה דובר השנה על ההגנה של מכבי. בלא מעט משחקים ההגנה היתה החוליה הכי חלשה. הפעם זו היתה הצגה הגנתית מעוררת השתאות. נכון שב"ש נקלעה ליום חלש מאד, אבל להגנת מכבי יש חלק לא קטן בזה שב"ש נראתה רע.

יריבות ספורטיבית היא אחד הדברים הכי מהנים בספורט. זה מוסיף עניין, זה חלק מהכיף – כל עוד זה מתקיים בפרופורציות הנכונות. דומה שאצל רבים מאוהדי הפועל הפרופורציות האלה מתאיידות ברגע שהם שומעים את השם מכבי.

בסופו של יום, כמעט כמו תמיד, קיבלנו תמורה מלאה. היה משחק מרתק ובסופו של דבר קיבלנו חותמת על מה שהיה נראה כבר זמן מה – האלופה תיאלץ להיפרד מתוארה.

על פניו, אתמול היה ערב מושלם למועדון מכבי ת"א, כאשר שתי הנציגות הבכירות שלו, בכדורגל ובכדורסל ניצחו את יריבותיהן הספרדיות (אם רוצים לדקדק ולהתעקש על סמליות, שתי יריבות ספרדיות שהשם שלהן מתחיל ב-ו'). כשבוחנים מקרוב את שני המשחקים הללו, מגלים הבדלים של שמיים וארץ.