אחרי שני משחקים שהסתיימו ללא שערים, אבל עם הרבה מקום לאופטימיות וגאווה, מכבי ירתה לעצמה ברגל במפגן פשוט מביש של זלזול וחוסר אחריות

לעתים רחוקות אתה יכול לצאת מרוצה ממשחק שהסתיים ב-0:0. לעתים עוד יותר רחוקות אתה יכול לצאת מרוצה ממשחק שבו אתה מאוכזב מהתוצאה

כבר תקופה ארוכה אני שומע שאני חייב לבוא ולראות את התופעה הזאת שנקראת בית"ר נורדיה. אותה ואת הקהל שלה. אבל אני, מה לעשות, לא מזוכיסט עד כדי כך.

סיכוי של מכבי ת"א להעפיל לשלב הנוקאאוט הפך קלוש אחרי מחזור אחד בלבד. הפסד כזה מסבך מאד את המצב בבית ובהתחשב בעובדה שבמחזור הבא היריבה היא ויאריאל מכבי ככל הנראה שוב תמצא את עצמה, כמו בעונה שעברה, עם 0 מ-6 ומכאן זה כבר כמעט בלתי-אפשרי.

בשנים האחרונות נשמעה לא מעט ביקורת כלפי השיטה הבעייתית והפערים ההולכים וגדלים בין קבוצות העילית של היבשת לכל היתר, אבל אין ספק שבשורה התחתונה המפעל הזה הוא עדיין האיכותי ביותר והמרתק ביותר שקיים בכדורגל העולמי.

בשלב הזה החלטתי שאני לא נותן לשום דבר לעצבן אותי. אני אדיש. קלענו סל, אני לא מגיב. איבדנו כדור, אני לא כועס. המשחק ממילא גמור. ולפתע פתאום ההפרש יורד ל-4. כאן גם אני כבר לא יכולתי להישאר אדיש. משהו קורה פה.

קודם כל, עלינו לשלב הבתים. אני לא אוהב את הביטוי "מבחן התוצאה", אבל אלה העובדות. בפעם השלישית ברציפות והחמישית ב-7 שנים אנחנו מצליחים להעפיל לשלב בתים אירופי

לא מעט שדרים שידרו במהלך השנים את נבחרת ישראל, אבל עושה רושם שאצל אף-אחד מהם ההתלהבות לא היתה אותנטית ומרגשת כמו אצל איינשטיין.

לא, אני לא שמח על המצב של הפועל ת"א. ממש לא. נכון, אני לא אוהב את הקבוצה הזאת. נכון, אני נהנה לראות אותה מפסידה. נכון, אני מתעב חלק מהאוהדים שלה. אבל אני בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה לראות את הקבוצה הזו מתפרקת ונעלמת.

בפרק זמן של 4 שנים היו במכבי 7 חילופי מאמנים. זה מספר שלא קיים בשום מקום בעולם במועדון בסדר גודל של מכבי.