עונת 2002/3, מחזור 22. מכבי ת"א מארחת לדרבי לוהט את הפועל ת"א. דרבי שעבור שתי הקבוצות יכול להיות משמעותי מאד במאבק האליפות. בסיבוב הראשון הפועל ניצחה, אבל בסיבוב השני מכבי בפורמה מצוינת, אלא שהיא מגיעה לדרבי אחרי הפסד לבני יהודה והיא חייבת לנצח. פרוחננקובס העביר רוחב מצד ימין, רודריגו גולדברג השתלט על הכדור במרכז הרחבה ובבעיטה חדה הכניע את שביט אלימלך. בהמשך מכבי המשיכה לשלוט ובמשחק של המון הקרבה ניצחה 0:1. העונה ההיא הסתיימה באליפות.
למה נזכרתי עכשיו במשחק ההוא? מכמה סיבות – כי הוא היה משחק קריטי במאבק האליפות, כי היריבה שיחקה באדום, כי מכבי הגיעה אחרי איבוד נקודות מול בני יהודה, כי המהלך של השער היה די דומה וכי התוצאה היתה זהה. ובעיקר כי בשני המקרים זה לא היה ניצחון של הצגת כדורגל וירטואוזית, אלא של משחק מלחמה נפלא של הקבוצה תחת ניצוחו של מאמן שספג הרבה ביקורת (אז זה היה ניר קלינגר כמובן) אבל סתם לכולם את הפה. בכלל, מה שעוברת מכבי ת"א עד עכשיו העונה די מזכיר את מכבי של העונה ההיא. גם אז היתה למכבי התחלה קשה והיא נקלעה לפיגור גדול מהמקום הראשון, אבל לאט לאט הקבוצה הלכה והתחברה והצליחה לסגור את הפער. גם הקבוצה ההיא, כמו הנוכחית, היתה קבוצה עם הרבה כישרון התקפי, אבל עוד הרבה לפני כן היתה קבוצה של עבודה קשה, משמעת והרבה מחויבות.
מכבי ת"א לא משחקת כדורגל וירטואוזי, ולא בגלל שהיא לא מסוגלת. יש למכבי המון כלים התקפיים והמון אפשרויות לשילובים בחלק הקדמי, ומספיק שחקנים שיכולים לייצר מהלכים יפהפיים של כדורגל. אבל מכבי של ג'ורדי המאמן היא קבוצה שקודם כל ולפני הכל מחויבת לעצמה ולדרך שלה. קבוצה שמתבססת על סבלנות, על חוכמת משחק ועל התשת היריב.
הרבה דובר השנה על ההגנה של מכבי. בלא מעט משחקים ההגנה היתה החוליה הכי חלשה. הפעם זו היתה הצגה הגנתית מעוררת השתאות. נכון שב"ש נקלעה ליום חלש מאד, אבל להגנת מכבי יש חלק לא קטן בזה שב"ש נראתה רע. למעשה, הטעות היחידה בהגנה של מכבי היתה הפאול המטופש של שפונגין שהוביל לצהוב השני. ועם זה, ב"ש כמעט ולא איימה על השער. החלק האחורי של מכבי, בעיקר במחצית השניה, עשה עבודה פשוט מושלמת, כשהשחקן הכי בולט הוא דווקא איתן טיבי, שספג כ"כ הרבה ביקורת במשך החודשים האחרונים. טיבי נתן משחק שהזכיר את הימים הגדולים שלו בק"ש ובראשית דרכו במכבי. גם דוידזאדה נתן משחק שקט ומלא ביטחון.
אלירן עטר, למרות שטעה מספר פעמים בקבלת החלטות בהתקפה, ראוי לכל המחמאות. הוא היה חד, רעב ועקשן. אין ראוי ממנו לכבוש את שער הניצחון במשחק הזה. בכל מקרה, השחקן המצטיין שלי הוא דור מיכה. כמה שקט, כמה אלגנטיות, כמה נמרצות. רגע אחד הוא בימין, פתאום הוא בשמאל. פה מבשל שער ושם מחלץ כדור בהגנה. כמה הוא חשוב למכבי וכמה אני שמח שהאריך את החוזה שלו.
עם זאת, לא אהבתי את הירידה המוגזמת של מכבי להגנה באמצע המחצית השניה, זה קרה מוקדם מדי. ב"ש נראתה רע, מכבי היתה בשוונג ובמקום ללחוץ עוד קצת על הדוושה ולהבקיע את השער השני שיגמור את המשחק, מכבי אפשרה לב"ש להחזיק בכדור וליזום והעדיפה להתגונן. לזכותם ייאמר שהם עשו את זה מצוין.
כמובן שאי-אפשר בלי משפט קצר על השיפוט: בדיחה. פשוט בדיחה. עם או בלי טכנולוגיית עין הנץ זה פשוט לא ייתכן שצוות של 6 שופטים לא יכול לראות שער כ"כ ברור. ההרחקות של אוגו ושפונגין היו כמובן מוצדקות, על הצהוב השני לטאהא אפשר היה לוותר. ואם כבר הזכרנו את אוגו – העובדה שזה האדום הראשון שלו בליגת העל היא שערוריה. אוגו שחקן מצוין, אבל יחד עם זאת גם פרחח מופרע שמשחק מלוכלך לא מעט פעמים ובכלל מרשה לעצמו יותר מדי. לשם שינוי, ליאני העמיד אותו במקום באופן חד-משמעי. ההתנהגות שלו היא גועל נפש והוא צריך להיות מורחק ל-3 משחקים לפחות.
אז מכבי השיגה ניצחון ענק ששווה גם מקום ראשון, אבל מי שחושב שהאליפות בכיס של הצהובים, שיחשוב שוב. רק תסתכלו על צמרת הטבלה. 42-43-44-45. אני לא זוכר מתי היה דבר כזה בליגה שלנו בפברואר. עם זאת, אני עדיין מתקשה לראות את בית"ר י-ם והפועל חיפה הולכות עד הסוף. ב"ש תצטרך להתאושש מהר מהמהלומה שחטפה מג'ורדי וחניכיו, ויש לה את הכלים לזה. בראייה רחבה יותר, אם מסתכלים על החודש וחצי האחרונים, מכבי טובה יותר, אבל הליגה עוד ארוכה והפלייאוף השנה יהיה קשה במיוחד. צודק ג'ורדי ששומר על גישת ה"חיים משבת לשבת". הרי אם מכבי תמעד בעכו, הניצחון על ב"ש לא שווה שום דבר. הקבוצה צריכה להמשיך בשלה, בלי יותר מדי הצהרות וצלצולים. בשורה התחתונה, הולך להיות רותח. קחו הרבה אוויר, אתם תצטרכו אותו.
