מה נעלם שם? ניימאר כמשל להיחלשות של נבחרת ברזיל

עד לפני מס' בודד של שנים, נבחרת ברזיל בכדורגל הייתה שם נרדף לא רק לכדורגל יפה והתקפי, אלא גם לווינריות. חמש פעמים זכתה הסלסאו במונדיאל, יותר מכל נבחרת אחרת. הבעיה של ברזיל היא לא רק שהזכייה האחרונה שלה הייתה ב-2002, אלא שמאז אותו טורניר קסום, היא לא היוותה באמת איום.

ניימאר, מרסלו, ברזיל
Via FIFA World Cup Facebook page

 

בכל משחקי ההדחה שלה מאז הזכייה ביפן ובקוריאה, מול צרפת ב-2006, מול הולנד ב-2010, מול גרמניה ב-2014 ומול בלגיה ב-2018, ברזיל נראתה פשוט חלשה. לא היה מדובר ביריבות שהחנו את האוטובוס והתבססו על מתפרצות כדי לנצח את מי שרבים עדיין קוראים לה הנבחרת המרגשת ביותר, זו שאמורה לרקוד על המגרש. היה מדובר ביריבות שהיו פשוט גדולות עליה. הבעיה מתגברת אף יותר אם נזכרים בעובדה שברזיל לא הדיחה בשלבי הנוק-אאוט אף נבחרת שנחשבת לחזקה.

ב-2006 זאת הייתה גאנה, ב-2010 צ'ילה, ב-2014 שוב צ'ילה ואז קולומביה וב-2018 מקסיקו. נכון שבכל אחת מהפעמים האלה ברזיל עברה את שלב הבתים, אבל היכולת שהוצגה לא הייתה של ברזיל שהעולם חיפש לראות.

בעשור האחרון הכדורגל, כמו העולם, עבר שינויים. דור השחקנים הנוכחי שייך לדור ה-Y. דור ה-Y מתאפיין בתחלופה רבה של מקומות עבודה, כמו גם השחקנים שמתאפיינים בהחלפה של מספר רב של קבוצות בהשוואה לדור השחקנים של העשור שלפניו. אותו דור גם חשוף הרבה יותר לאמצעי המדיה השונים. אי אפשר שלא לשים לב לשלל התסרוקות של השחקנים השונים, שגורמים לנו לחשוב שזינאדין זידאן פרש לפני הרבה יותר מ-14 שנים. שחקני דור ה-Y הביאו למותו של דור הסמלים. שחקנים כמו ראול, פרנצ'סקו טוטי, אלסנדרו דל-פיירו, סטיבן ג'רארד ופיליפ לאם הם חלק מנוסטלגיה שלא נזכה לחוות בקרוב. הדור הזה נעלם ויחד איתו נעלם משהו חשוב שהוא המפתח לקריסה של נבחרת ברזיל. הדבר הזה הוא נוכחות.

אלסנדרו דל פיירו
Credit to "Juventus" Facebook page

 

נכון, בחלק מהקבוצות הגדולות בעולם יש עדיין קפטנים שהם שארית, פס זוהר אחרון של אותו דור. אלה ג'יורג'יו קייליני ביובנטוס, סרחיו ראמוס בריאל מדריד ולאו מסי בברצלונה, אבל מי יירש אותם כשיפרשו בעוד שנים בודדות? האם אתם רואים יורש ראוי באופק? עכשיו נסו לחשוב האם אתם יודעים מי הקפטן של מילאן? ידעתם שהקפטן של מנצ'סטר יונייטד הוא הארי מגוויר שהגיע אליה השנה מלסטר? במנצ'סטר סיטי זה דויד סילבה שקיבל את הסרט לעונה אחת ובליברפול זה ג'ורדן הנדרסון שעל אף השיפור ביכולתו במדי הקבוצה, הוא אינו יותר מצל חיוור של סטיבן ג'רארד.

עכשיו לכו אחורה אל ברזיל של 2002. הקפטן שלה הוא קאפו, מגן ימני בעל נוכחות מרשימה שלא זכה לענוד את הסרט בקבוצתו דאז רומא, בגלל אחד בשם פרנצ'סקו טוטי. המגן השמאלי שלה, גם הוא בשיא הקריירה בתקופת הזוהר של ריאל מדריד, הוא רוברטו קרלוס, אומן הבעיטות החופשיות ואימת ההגנות – כמגן, רוברטו קרלוס אגב לא היה הקפטן בריאל מכיוון שהסרט היה אצל עוד שחקן הגנה בעל נוכחות מרשימה – פרננדו היירו, כשהבא בתור אחריו היה ראול שעוד לא ידע עד כמה השוער קסיאס יהפוך להיות מזוהה עם הבלאנקוס.

הבא היה ריבאלדו מברצלונה – שם החזיק בסרט אחד בשם לואיס אנריקה. רונאלדו הברזילאי היה בעונתו החמישית באינטר, הקבוצה בה רשם את תקופתו הארוכה ביותר כשחקן יחד עם ריאל מדריד. לוסיו, ששיחק בגמר, היה אז בלם צעיר שיתפתח להיות מנהיג נהדר כשגם השוער מרקוס, ששיחק כל הקריירה שלו בפלרמיאס, היה שחקן נהדר. כל השחקנים שציינתי, אולי מלבד רונאלדו, היו קפטנים פוטנציאליים. שחקנים שחלקם עבר קבוצות בקריירה, אבל רובו מזוהה עם קבוצה אחת (למעט המקרה החריג ביותר של רונאלדו).

via GIPHY

ניימאר שחקן מוכשר מאוד. יש לו דריבל נהדר וסיומת מצוינת. יכול להיות אפילו שמבחינת יכולת אינדיבידואלית הוא הטוב בעולם כיום. יחד עם זאת, הוא הדוגמה הרעה לכדורגלן מדור ה-Y. נכון, הוא מרוויח הרבה יותר משחקני נבחרת ברזיל של העשור הקודם ועושה זאת בין היתר הודות לדמות שלו שזכתה להמוני קמפיינים, אבל ככדורגלן הוא עדיין לא רשם הישג משמעותי מלבד זכייה אחת בליגת האלופות ככינור שני ללאו מסי. כל אותם קפטנים פוטנציאליים שהוזכרו קודם זכו במונדיאל ובליגת האלופות לפחות פעם אחת (מלבד מרקוס שמעולם לא שיחק באירופה). רונאלדו, זה שניימאר רוצה כל כך להידמות אליו, לרשת אותו, אמנם לא זכה בליגת האלופות, אבל זכה במונדיאל פעמיים והופיע בגמר מונדיאל פעם נוספת. הישג השיא של ניימאר הוא למעשה רבע גמר מונדיאל, שכן בברזיל הוא לא שיחק בחצי הגמר הזכור מול גרמניה.

לאחרונה מדברים על שחקני התקפה ברזילאים ועל העובדה שמדובר בדור חדש ומרשים. בהתחלה דובר על קוטיניו וגבריאל ז'סוס, שבינתיים איבדו מהזוהר וכעת מי שעליו בונים בארץ הסמבה לשתף פעולה עם ניימאר הוא ויניסיוס ג'וניור. הבעיה של הברזילאים היא שהם לא מבינים שהם לא צריכים עוד ניימאר, אלא עוד קאפו, לוסיו או רוברטו קרלוס שידעו לחנך את הכוכבים הסוררים. מישהו חושב שבברזיל ההיא ניימאר יכול היה לקבל את סרט הקפטן מידיו של קאפו כמו שהוא עשה לטיאגו סילבה? מנהיגות ונוכחות. זה כל ההבדל.

ניימאר, ג'סוס, ברזיל
קרדיט לדף הפייסבוק "Confederação Brasileira de Futebol"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *