לכל אוהד כדורגל ישנו שחקן או שחקנים שהוא אוהב שלא משחקים בקבוצה שלו. לא בהכרח כאלה שירצה להביא לקבוצה שאותה הוא אוהד, אלא שחקנים שמקבלים את ההערכה שלו משלל סיבות. פרנצ'סקו טוטי למשל על הסמליות האדירה שהוא נושא איתו או צ'אבי על היכולות המדהימות שחלק עימנו בעומדו על עיגול האמצע כמו מנצח על תזמורת. לפעמים אפילו שחקנים כמו פבריציו מיקולי יכולים לזכות לאהדת כדורגל נצחית ממך גם אם מעולם לא היית אוהד שרוף של פאלרמו, במקרה של מיקולי האהדה הייתה שם, את הנצח הוא קלקל עם התחברותו למאפייה.
בשבילי זה תמיד היה פיליפ לאם. איני אוהד באיירן, גם לא את נבחרת גרמניה, אבל פיליפ לאם תמיד זכה ממני למבט ערגתי. כזה שאומר שגם אם אתה לא חלק מהקבוצה שלי, נגדך אני אף פעם לא אהיה בלב שלם. קצת כמו שחקן שמשחק נגד קבוצתו לשעבר לפיליפ לאם תמיד הייתה פינה חמה אצלי בלב.
חצי גמר יורו 2008 ואני במילואים. את המשחק, שהיה ביום רביעי בערב, יצאנו לראות בפאב סמוך לבסיס. לפני המשחק טענתי באזני חבר שבסטיאן שוויני ופיליפ לאם הם השחקנים החשובים בנבחרת והם יביאו את הניצחון. שוויני סיפק את הקבלה ב1-1 עם שער יפהפה. אחרי זה גרמניה גם עלתה ליתרון, אבל בדקה ה-86 סובב שחקן טורקי צעיר את פיליפ לאם על הקו שמאלי לא רחוק מדגל הקרן ועבר אותו בלי בעיה, דווקא שם על הקו שמאלי בתפקיד שכל כך גרם לי לאהוב אותו. לאם עוד ניסה לרדוף אחריו בלי הרבה הצלחה, הטורקי העביר, חופשי, כדור רוחב שהסתיים בתיקו. מומנטום לטורקים? לאם בהלם? הצחקתם אותו, בפיליפ לאם נמצא החומר שממנו עשויות אגדות, ארבע דקות מאוחר יותר זרק לאם שחקן טורקי על הקו העביר מסירה למרכז וחתך פנימה לרחבה שם קיבל שוב את הכדור מול השוער. טיל לרשת העליונה וגרמניה עולה לגמר באלגנטיות. אף אחד כבר לא זוכר ללאם את הטעות הלא אופיינית שיכלה לעלות לגרמניה בהמשך בטורניר.
האגדות מספרות שלאם היה חלוץ נהדר באימונים ושהפסדנו אותו כששיחק בחלק האחורי של המגרש. בזמנים שבהם רוב השחקנים רוצים להבקיע ולתקוף, לאם היה מצרך יקר. הוא התחיל כמגן שמאלי וכשהיה צריך הועבר למגן ימני, הוא שיחק כקשר אחורי כשפפ רצה את האינטליגנציה שלו שם וידע לשחק גם כקשר ימני כשעברו בבאיירן לשחק עם שלושה בלמים. הוא היה אחד השחקנים החכמים שדרכו בדור שלו על המגרש, בעיני תמיד היה חלק מכריע בקבוצה ובנבחרת ששיחק בהם ולפרקים לא קצרים של זמן היה המגן הטוב בעולם. ידו בכל ויד כל בו פיליפ לאם הוא אחד מגדולי הכדורגלנים שראיתי משחק.
את הגמר לא הצלחנו לראות בשטח, צלחות הלוויין לא עבדו והנט-סטיקים לא היו טכנולוגיה מספיק חזקה כדי שנצליח לראות בחולות של צאלים את ספרד מנצחת אחד אפס קטן את החבורה הגרמנית. יעברו עוד שש שנים עד שהקפטן לאם והנבחרת יביאו תואר לגרמניה.
פיליפ לאם פרש, ואני מרגיש שלראות את באיירן ונבחרת גרמניה כבר לא יהיה מעכשיו אותו דבר. תחסר לי מאוד אגדה בווארית גרמנית שכמוך.
