את הדקות הראשונות של המשחק, אני מבלה במעקב אחרי הפנינים של צמד הדברנים שמפריעים לשידור: "פורטו קבוצה קומפקטית" - מה זה אומר? שהם פחות שחקנים?

אז רפא בניטז עושה את העבודה, מנצח את יונייטד ומייצר לנו תקוות ל"מקום ראשון בליגה של קבוצות שלא קוראים להן סיטי", אלא שגם אוהדי ליברפול הצעירים כבר יודעים שתקוות כאלה סופן להסתיים בד"כ באכזבה. נחכה ונראה.

בדקה השלישית הסתבר לי שגם קבוצות צמרת אחרות מסוגלות לעשות טעויות טיפשיות בהגנה, ויותר חשוב שסלאח מצליח להבקיע בניסיון ראשון, למרות שתוך כדי ההתרחשות הייתי בטוח שהוא משך את הבעיטה צעד אחד או שניים יותר מדי. 0-1.

באמצע המחצית השניה, תוך כדי נימנום, תהיתי ביני לבין עצמי האם יהיה לי משהו לכתוב על המחצית הזו, חוץ מהעובדות החשובות ביותר שכנראה ליברפול תקבע שיא של מסירות ואולי גם של אחוזי אחזקה בכדור במשחק הזה.

כשהכל הולך אז אפילו השוער של סיטי עושה טעויות ששמורות בדרך כלל לשוער האדום, וסלאח מסובב כמו קוסם לרשת. 1-4. תשע וחצי דקות של שיכרון חושים.

באחת מהופעותיו הרבות בתקשורת אמר השבוע קלופ שהתואר כבר של סיטי וכל המטרה שלו העונה היא להשיג את השאר. אמנם אני רוצה אליפות, אבל מקבל את ההסתכלות הריאלית שלו על המצב.

המחצית הראשונה היא כמו המשך ישיר של רבע השעה האחרונה בדרבי, כלומר קבוצה חסרת חיים, תנועה ורעיונות כמעט לחלוטין.

בגלל אילוצי עבודה אני נכנס הביתה חמש דקות לפני חמש, מדליק את המחשב, ובין פתיתי השלג אני רואה כדור עף לשער בסגנון שפעם היו קוראים לו אצלנו "בננה" והיום קוראים לו פשוט - סלאח!!

אחרי חצי שעה של "משחק" נראה שהחלומות שלי על שישה שערים הם לא רק בגדר חלום, אלא אפילו בגדר חלום פרוע לחלוטין, ואז צ'אן מנצל חסימה קטנה של לוברן ונוגח את הקרן של קוטיניו פנימה והחלום נראה טיפה'לה ריאלי יותר.

תגידו, אתם חושבים שקראוץ' היה מבקיע אם הוא היה עומד לבד מול השוער אחרי מסירות נהדרות כמו שסולנקה ומאנה קיבלו ולא ניצלו. אחד הוא בטח היה מבקיע. הנוסטלגיה תמיד יפה יותר מהמציאות.