לסטר זורקת עוד חלוץ למגרש וקלופ, כרגיל, מסרב לרענן את השורות ולשנות קצת את המערך, ואז נגמר המזל, או יותר נכון שיקול הדעת של אליסון

קלופ פותח בפעם השלישית ברציפות עם אותו הרכב, ולמרות שזיכרוני הולך ומחליד עם השנים, אני לא זוכר בקדנציה שלו רצף כזה. השאלה היא אם ימשכו גם שאר הרצפים מתחילת השנה.

מסתבר שאפילו בליגה הטובה בעולם מסדרון הכניסה לאצטדיון הוא מעבר צר שבו שחקני שתי הקבוצות עומדים צמודים ודחוסים. הוא כל כך צר שהם צריכים לצאת מהדלת אחד אחד, גם הרזים שבהם.

כשאני רואה את מילנר במינהרה לפני המשחק עם תחפושת של שחקן רוגבי קשוח מניו זילנד אז ברור לי שהקבוצה הולכת לתת את הנשמה והלב במשחק הזה.

מאחר והמטרה הבסיסית שלנו היא לא לספוג, קלופ עולה עם מערך סופר התקפי.

ציפיתי להסתערות של רומא, אבל איכשהו הטקטיקה ההגנתית של קלופ הצליחה להרגיע אותם, עד ש...האינסטינקט הופיע.

מסי? מי זה מסי? סלאח הוא המלך. מי עוד יכול לסובב ככה כדור ברגל שמאל לחיבורים. וואו.

אז נכון שבורנמות' היא לא סיטי או ריאל, אבל המחצית הראשונה היתה בהחלט כדורגל קלופי במיטבו, ביחוד בלחץ המתמיד על הכדור

בדרך כלל אני כותב תוך כדי משחק, אבל הפעם לא הצלחתי. פשוט רעדו לי הידיים כל המחצית

מבחינתי יש היום שתי מטרות, הראשונה הגיונית והשניה רגשית. הראשונה היא לסיים ללא פצועים והשניה היא לראות את אינגס מבקיע או מינימום משחק טוב