יומן האליפות של ליברקלופ (25): ווסטהאם. תיקו.

הטור נכתב מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.

לפני המשחק:
משחק שני ברציפות שאנחנו משחקים באמצע הלילה, וכמו בקודם, גם אליו אני מגיע קצת עייף, והפעם לא רק בגלל העבודה, אלא גם בגלל הסופרבול. היה לא פשוט להישאר ער לאורך כל הלילה מול אחד הסופרבולים המשעממים בהיסטוריה. מאחר ויש לנו קשר לניו אינגלנד ובוסטון אני מקווה שנחקה אותם וננצח ואני מוכן לסבול שעמום זהה גם הערב.

NFL 53, בריידי
Via NFL Facebook Page

 

מילא אני מגיע עייף, נראה שהקבוצה התעייפה וכמות הפציעות הולכת ועולה בטור הנדסי.

המשחק:
אני בטוח שבועות הסבון שמטיילות להן באיצטדיון בפתיחה מסמלות משהו, השאלה היא רק מה.

בעשר הדקות הראשונות ווסטהאם מייצרת שתי בעיטות מסוכנות מהצד של מילנר. האם זו נקודת התורפה שלנו?
עשרים דקות עוברות עם כדורגל מבולבל וחסר השראה בעיקר מצד ליברפול, ושום סכנה לשער של ווסטהאם אינה נראית, עד שלאלנה משתבלל באגף ימין, כמו שעשה אינספור פעמים בעבר ללא תועלת. גם הפעם זה היה מסתיים באותו אופן, אם הקוון היה מרים את הדגל לנבדל ברור של מילנר. הקוון לא הרים, מילנר מסר ומאנה השתבלל ברחבה עם הרבה תועלת. 0-1 ולא ראוי. השאלה היא האם נשמור על היתרון שלא כמו מול לסטר.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏‏‏אנשים עושים ספורט‏, ‏אצטדיון‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏
מאנה כובש באמנות credit to premier league facebook page

 

התשובה שלילית.
תרגיל נהדר של ווסטהאם מכדור עונשין מסתיים בבעיטה מדוייקת של אנטוניו לפינה. 1-1 מוצדק. אני מתנחם שגם בסופרבול הראמס הישוו לפני שהפסידו.

מחצית ראשונה חלשה שבה ליברפול שיחקה כדורגל שבלוני וחסר דימיון לחלוטין.
איפה כן היה דימיון? במצבים הנייחים של ווסטהאם. שלושה ביצועים מבריקים שהסתיימו בשער ובהחמצה גדולה.
אני מתקשה לזכור מחצית שבה בעטנו פחות לשער מהיריב.

בהפסקה אני נזכר שבמצב דומה, לא מזמן, נקטתי בתרגיל קיפול הכביסה שידוע כמשפר ביצועים ומזל מצוין, אלא שהיום אין לי אפילו תחתון לקיפול לרפואה, ונשאר לקוות שקלופ הרביץ בהם בהפסקה תורה, ואולי עוד משהו.

פתיחת המחצית השניה נתנה לי הרגשה שיש יותר תחושת דחיפות מצד ליברפול. הקצב היה מהיר יותר והקבוצה דחפה את הכדור לעומק ולא לרוחב, אלא שחוסר חדות במסירה ובבעיטה האחרונה השאיר את השיוויון.
השליטה היתה של ליברפול אבל ההזדמנות הגדולה היתה דווקא של נובל, שהחטיא מול השער. קלופ זורק למגרש את שאקירי ואת דיבוק "בעל הנס" אוריגי, בתקווה לייצר שינוי, ואני נזכר שאת הסופרבול ניצחו הפטריוטס ברבע האחרון…

ברבע האחרון לא בעטנו לשער והסתפקנו בזעקות של קלופ. אני לא מגדיר את ניסיון ההבקעה של אוריגי בזמן הפציעות כבעיטה לשער.

 

שורה תחתונה:
משחק לילי שני ברציפות שבו אנו מובילים מול קבוצה נחותה בשלב מוקדם, סופגים שיוויון עד ההפסקה ולא מצליחים לכבוש שוב ולנצח את המשחק.
שוב תצוגה מאכזבת ושוב איבוד נקודות.
במהלך המשחק חלפה בי המחשבה איך יכול להיות שהפועל ת"א כובשת שני שערים במחצית ואנחנו בקושי מגרדים שער מנבדל.

הפציעות אמנם חייבו את קלופ להעמיד הרכב שאפשר להגדיר אותו כהרכב טלאים, אבל היתרון האיכותי של ששת השחקנים הקדמיים אמור להכריע קבוצות כמו ווסטהאם, שאין להם בהרכב אף שחקן שיפתח אצל ליברפול.
נראה שהקבוצה איבדה את הרוח וההתלהבות שאיפיינו אותה עד ההפסד לסיטי בחג המולד.
אפשר לייחס את זה ללחץ הובלת הליגה, לפציעות המרובות ואולי לויתור על הגביע שיצר סוג של כדור שלג שלילי.
ואולי הפציעות של גומז וטרנט שהביאו לחילופים בחלק הימני של ההגנה הפרו את האיזון הקבוצתי באופן כזה שקלופ לא מצליח להשיב אותו לקדמותו.

 

במרכז ההגנה וירג'יל ומאטיפ היו סולידים וסבירים, אם כי מאטיפ יצא בזול ממספר איבודי כדור בניסיונות התקיפה שלו.
מילנר בישל, אך נראה קצת חסר ביטחון בחלק האחורי ורוברטסון היה חסר דיוק במסירה האחרונה ברחבת ווסטהאם.
אליסון עצר את מה שצריך וכמעט בישל שער לקארול בזמן הפציעות.

ההתקפה המשיכה ביכולת המאכזבת מהמשחק האחרון למעט מאנה שכבש פעם שניה ברציפות.
פירמינו ניסה לייצר מאחור, אולם היה חסר דיוק והבעיטה היחידה שלו למסגרת בקושי הגיעה לשוער.
סלאח בעט פעם ראשונה לשער בדקה החמישים, כדור מסובב שאשתקד היה מסיים בול בחיבור והיום נפל בקלות לידיים של השוער. במחצית הראשונה הוא כלל לא השתתף ובשניה ניסה, ותו לא.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏לעשות ספורט‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏
רגע יחיד של נחת credit to premier league facebook page

 

פאביניו עשה את התפקיד ההגנתי היטב, ואני עדיין מתגעגע לבישול שלו מול יונייטד. היום הוא אפילו לא התקרב לכך.
קייטה היה מעורב בהנעת הכדור ובשתי תנועות עומק הראה את הפוטנציאל הגדול שלו, אם כי סבל ממספר איבודים ולעיתים נדרס ע"י הפיזיות של ווסטהאם. הוא יצליח להשתלב אם יפתור את החוסרים הללו.
לאלנה התחיל את מהלך השער, ניסה מאוד לייצר מהלכים התקפיים אולם ללא הצלחה. לטעמי הוא לא ברמה שליברפול צריכה משחקן הרכב, ויכול לשמש מחליף מעת לעת.
המחליפים שאקירי ואוריגי לא ממש השפיעו על מהלך המשחק.

ומה עם קלופ?
היתה לי ביקורת בעבר על ניהול המשחק שלו ואני חושב שאנחנו חוזים שוב בקיפאון מסויים אצלו.
אני מתקשה להבין מדוע הוא לא מחליף יותר מוקדם, ומדוע הוא לא מבצע כמעט שינויי תיפקוד בעיקר בחלק הקידמי, לדוגמא להעביר את סלאח למרכז המגרש במקום פירמינו, או להחליף אגפים בינו לבין מאנה. מה כבר יש לו להפסיד ממהלך כזה כשברור שההתקפה לא מסכנת את השער.

ווסטהאם היתה עדיפה במחצית הראשונה, מבריקה במצבים הנייחים ומסוכנת מאוד.
אני לא אגיד שחילצנו תיקו, אבל לנצח לא הגיע לנו.
ומה עם בועות הסבון? הלוואי והמשחק שלנו היה צבעוני כמוהן.
ודימיון לסופרבול? רק בתוצאה הנמוכה ובאיכות הבינונית של המשחק.

 

הקבוצה איבדה השבוע חלק מההפרש מול סיטי וטוטנהאם, אבל נראה לי שמשהו חשוב יותר אבד – הביטחון המוחלט ביכולת, הרוח וההתלהבות.
שפת הגוף של הקבוצה משדרת מסר שלילי ואת זה קלופ יהיה חייב לתקן ומהר מאוד.
ולמרות זאת – עדיין ראשונים.

האופטימי יגיד: הגדלנו את הפער לשלוש נקודות.
הפסימי יענה: הפער הוא רק שלוש נקודות…
האופטימי יאמר: כשאנחנו כובשים ראשונים, אנחנו לא מפסידים.
הפסימי יגיב: נכון, אבל עד השבוע בעיקר ניצחנו…

קלופ, ליברפול
Credit to "Liverpool FC" Facebook page
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח