המהלך ההתקפי הראשון של ליברפול הגיע רק בדקה השישית והוא התחיל עם יד של טרנט ברחבתינו, שלא נשרקה, המשיך עם הרחקה גרועה של גונדוגאן ברחבתו, והסתיים בפצצה של פאביניו, שניתן להגדירה גם כבומבה או כטיל מונחה, לפינה הימנית של בראבו. 0-1 שהורכב מסידרת טעויות ומהלך מושלם אחד.

אני מגיע למשחק די עייף. שינת הלילה שלי היתה מקוטעת בגלל תנועת הילדים בבית עד ארבע בבוקר, נביחותיה של הכלבה, הגשם השוטף שנפל עלינו לקראת זריחה והמואזין שלא מפספס אף יום כולל שבתות.

אם אתם מרגישים מהטקסטים בפתיחה סוג של חששות אצלי, אז הצלחתי להעביר את המסר. יונייטד על הקרשים היא עדיין יונייטד, שהוכיחה כבר שבתיאטרון שלה היא יודעת לשחק מולנו ולנצל את הזהירות שקלופ נוקט כשהוא מולם. הפעם הם עולים בהרכב סופר הגנתי ואנחנו במבנה הרגיל ובלי סלאח המחלים. זה נראה כמו פוטנציאל לקרב חפירות בסגנון העונה שעברה.

תריסר דקות מהפתיחה, אחרי שליטה אדומה, מגיע מבחינתי המהלך של המשחק, ולא חשוב מה יקרה עד הסוף, כשטרנט לוקח כדור שפגע בדגל הקרן, מעביר בין הרגליים של מגן כחול, ומגיש אותו למילנר כדי שיבקיע. מילנר מחטיא.

אם יש משהו שמטריד אותי השבוע, זו דווקא ההופעה של וירג'יל על העטיפה של "פיפא 2020", וזה בגלל ה"קללה של ג'ון מאדן". כדי לא לנחס לפני המשחק אני עוצר כאן.

לפני בערך שמונה חודשים, נתנו למאגפייז ארבעה שערים, השער האחרון ששאקירי כבש, האם הוא יהיה על המגרש?

שתיים משש הגדולות נפגשות, שתי היחידות עם שש נקודות, אוקס נגד קבוצתו לשעבר, יש פוטנציאל לסיפורי VAR, קלופ מגרמניה, השוער מספרד, אצלם זה הפוך, אחד לאחד.

ניצחון בהפרש גבוה עם הרבה גולים, כדורגל שמח, המשכיות למגמות חיוביות מהעונה שעברה ומחויבות להצלחה. היו גם מעט עננים בשמיים, אולם הם לא מספיקים כדי להסתיר את השמש.

לפני העונה האחרונה הייתי משוכנע שליברקלופ יכולה, צריכה וראויה לזכות באליפות. ומצד שני ראיתי צרות וקשיים אצל כל המתחרות, למעט סיטי.

אמנם יש אכזבה על כך שמנצ'סטר סיטי הקדימה אותנו בנקודה, אולם יש סיפוק מקבוצה עצומה, מרתקת ומלהיבה שנתנה לנו אינספור רגעי כדורגל נפלאים והמון זיכרונות טובים, ושעשתה את הכי טוב שהיא יכולה, בכל משחק ובכל דקה. אולי ליברפול לא זכתה באליפות, אבל בשבילי זו היתה עונת אליפות.