השנה החלטתי ללכת על אתגר אמיתי - אתגר סן מרינו. המטרה? להפוך מועדון אלמוני מהסרייה ד' לאימפריה, תוך כדי שיפור נבחרת שהכדורגל הוא עבודה שנייה לרוב שחקניה.

אלירן עטר הוא Bad Boy, הוא כוכב מלא בכישרון שלא שם על אף אחד, אחד כזה שעושה מה שהוא רוצה ותמיד מרחפת מעליו הילה של סכנה

אחזור על המנטרה הקבועה - פנטזי זה מרתון לא ספרינט, יש לפנינו עוד 35 מחזורים.

משחקי המוקדמות של ליגת האלופות והליגה האירופית, הם מהמשחקים המסקרנים ביותר עבורי במהלך העונה. אנו נחשפים למועדוני כדורגל די אלמוניים uמסקרן לראות את רמת הכדורגל במדינות אחרות באירופה, לעומת הכדורגל הישראלי

באטיגול הוא כינוי מדוייק. החלוץ כבש בכל הזדמנות, מול כל נבחרת ושיתף פעולה עם האגדה האחת והיחידה של ארגנטינה (ואני לא מדבר על היגוואין)

הצטרפתי דיי מאוחר לחגיגת משחקי הכס. ראיתי את כל ששת העונות הראשונות רק במהלך השנה האחרונה, במקביל לשלהי העונה הסדירה ב-NBA ומצאתי לא מעט קווי דמיון בין שתי ה"עלילות"

כל הילדים קפצו על הספות כשראו את תרגילי הסיום של כל מתאבק שמסמן את ניצחונו הכמעט הוודאי, וכמובן אין אחד מאיתנו שלא ניסה את התרגיל שארפשוטר של בארט הארט, את אחיזת הגרון של אנדר טייקר

הטירוף שלו במשחקים, היכולת לסחוף אחריו את כל שאר השחקנים, העימותים שהיה מגיע אליהם מול יריבים, כוח הרצון שהוא הראה והחגיגה הטהורה שלו כשהיה כובש שער; כל אלה גרמו לי להשתגע בבית, כאילו אני יליד קטלוניה

לצערי, לא אוכל לתת לכם דוגמא של מאמן מנבחרת ישראל מחייך. אולי גוטמן אחרי ההגרלה ההיא אז. אין לנו הצלחות, אבל זימונים לא יכולים לבוא מהקבוצות ומהקהל, אלא מהאיש שמשלמים לו לקחת את ההחלטה הטובה ביותר לפי ראות עיניו

מכבי תל אביב בתחילת עידן האליטיזם האחרון שלה, דיברה על מהפכה בכדורגל הישראלי. אז זהו, שלא. מכבי תל אביב בעידן גולדאהר לאחר פירוק הכדורגל תהיה עוד חלקיק היסטורי עלוב ולא משמעותי.