איסלנד, כבר לא נבחרת אלמונית עם 0 ציפיות, אבל ב"זכות" הגרלה לבית המוות, שוב אין הרבה מאמינים ביכולת של האיסלנדים לעשות את מה שהם כבר הוכיחו שהוא אינו בלתי אפשרי.

אז ארגנטינה לא הגיעה. למי אכפת. לא, באמת, למי אכפת? לראש הממשלה? יש לו דברים חשובים יותר על הראש.

זהו לא מועדון הכדורסל של צסק"א מוסקבה ולא מועדון הכדורגל, אלא מועדון ההוקי קרח, שנחשב לאחד המפוארים ביבשת, אבל מתקשה לזכות בתואר משמעותי

אחרי שסיימנו עם חידונים ממונדיאלים 90' עד 2018, לא נקפח את יתר הטורנירים עם חידון מונדיאל מקיף. דרגת קושי? קשה פלוס. תצטרכו הרבה מזל

לא אחת התחרו על הזכות לארח מדינות שבראשן עומד דיקטטור. הדיקטטורים הבינו היטב את הכוח הטמון באירוע מסוג זה והשתמשו בו על מנת ליצור תדמית עוצמתית להם ולמדינתם.

אז מה מייחד את ברנל לעומת הרוכבים הקולומביאנים האחרים? קודם כל, אף אחד לא ניצח כל כך הרבה בגילו. אין מה לומר, הבחור הוא ווינר. אך התכונה המאפיינת אותו יותר מכל זו היכולת שלו במירוץ נגד השעון.

המונדיאל הראשון שאני זוכר הוא איטליה 90. ארבע שנים אחרי שארגנטינה ויד האלוהים לקחו את הגביע. משחק הפתיחה היה ארגנטינה קמרון והוא שוחק ביום שישי אחרי הצהריים. אחי היה בן שתיים עשרה אני הייתי בן שמונה.

תאהבו אותה, תשנאו אותה, שיטת ההכרעה בבעיטות מ-11 מטרים היא הכי מקובלת לשבירת שוויון בכדורגל. מאחר והשיטה היא גם פשוטה מאוד - שחקן, שוער וכדור. היא מולידה לא מעט שאלות: לאיזה שער במגרש לבעוט? האם לבעוט ראשונים? לאיזו נקודה בשער כדאי לבעוט? וכמובן השאלה הכי חשובה, מי הבועטים שכדאי לשלוח לבעיטות ההכרעה?

יש שני סוגי מאמנים. מצד אחד יש את המאמנים ששמים דגש על טקטיקה ויישומה במגרש ומצד שני יש את המאמנים אשר יודעים להוציא מהשחקנים שלה את המירב.

לא לכל שער במונדיאל יש את אותו המשקל. אני מביא בפניכם את דירוג הכובשים הגדולים בכל הזמנים במונדיאלים. לא רק לפי כמות, אלא בשילוב עם איכות, כשלכל שלב יש משקל שונה.